שיעור בספר "מטה אפרים" - הלכות חג בחג

ל) מי שהחזיק להתפלל או לתקע ברצון הקהל אם לא ארע דבר שיש להעביר המצוה ממנו אין רשות לקהל לתן מצוה זו לאחר (עין בשאלות ותשובות כנסת יחזקאל סימן נג). ואם החזיק ראובן להתפלל בראש השנה ושמעון (רוצה להתפלל) ביום כפור. וקדם ראש השנה נסע ראובן. וכבדו הקהל את שמעון להתפלל בראש השנה ושמעון רוצה להתפלל גם בצום כפור. ואומר שזה שכבדו להתפלל בראש השנה הוא נוסף על חזקתו לפי שהיה פנוי מן המחזיק בה. או אם שמעון מעולם לא הפך הסדר להתפלל בראש השנה ואיש אחר ביום כפור. או אפלו אם הפך הסדר רק שגם אז ערער שמעון וצוח שרוצה יותר בתפלות יום הכפורים לפי שהוא יום סליחה וכפרה אלא שלא היה יכול לדון עם מי שתקיף ממנו. הדין עם שמעון ואין לקח ממנו תפלת יום הכפורים. אבל אם ארע פעם אחת אחר שכבר החזיק להתפלל ביום כפור הפכו הקהל הסדר מרצונו להתפלל שמעון בראש השנה ואיש אחר ביום כפור. ולא ערער אז. גם עתה אין לשמעון טענה. ורשות ביד הקהל לקח תפלת יום הכפורים לכבד למי שירצו:

לא) נוהגים שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב. ואפלו ערבית שלפניו הוא מתפלל. והוא קודם לאבל וליארצייט ומוהל ואפלו יש שם הגון ממנו. ועכשו לא נהגו כן. ומי שיש לו יארצייט הוא מתפלל. וכן האבל. רק במקום שנהגו שאינו מתפלל בעשרת ימי תשובה. אינו מתפלל רק מאשרי ובא לציון ואילך. כמו שנתבאר למעלה סעיף כ"ג:

שיעור היום - ה' תבא

לב) עיר שאין בו אלא עשרה. ואחד מהם רוצה לצאת לדרך בהגיע ימים נוראים יכולין לכופו שישאר במקומו או לשכר אחר שיהיה במקומו להצטרף לעשרה. ושאר פרטי הדינים מבאר בסימן נ"ה:

לג) בערב ראש השנה משכימין הרבה ועומדין כמו שעה שתים או שלש אחר חצות לילה. לקדם פני מלך מוחל וסולח בבכי ובתחנונים לצאת בדימוס בדינם. ואומרים סליחות הרבה. ויש לאמרם במתון ובהכנעה ובשברון לב. לא כאותן המתגרים בשנה עד סמוך לאור היום ועל ידי זה הם ממהרים על השליח צבור והגרגרנים חוטפים. זה חוטף וזה רומז לחברו לעשות חטיפה מול חטיפה ובפיהם ירוצו רצים ואינם מגיעין לאור היום עד שיגמרו. ויש שעושים סעדה לגמרה של סליחות בכדי שלא לשנות ממנהג שנזכר לקמן סעיף מ"ו. ועברה גוררת עברה. כי כמו השחר עלה עוד אכלם בפיהם.
והחי יתן אל לבו כי עת לחננה. ויזכר כי בשר הוא. רוח הולך ולא ישוב ולא הרבה יזכר את ימי חיי הבלו. ואם לא עכשו אימתי. ואם ארע שאחרו לעמד. אף על פי כן יש להם לומר בנחת ובכונה וקול בכיות. ואם ימשך על היום אין בכך כלום. ואף על פי כן רשאים לפל על פניהם קדם מחי ומסי וכו'. אף שבתפלת שחרית של ערב ראש השנה אין נופלים על פניהם. כמו שיבאר:

שיעור היום - עש"ק תבא

לד) מנהג הרבים להתענות עשרת ימי תשובה. ולפי שחסר מהם ארבעה ימים דהינו שני ימים של ראש השנה ושבת תשובה שבינתים וערב יום כפור. נהגו להשלימם קדם ראש השנה ארבעה ימים בימי הסליחות. לכן כשחל ראש השנה ביום חמישי ששי ויש ארבעה ימים של סליחות לפני ראש השנה מתענים כל הארבעה ימים רצופים. ואם חל ביום אחר אז מתענין יום ראשון דסליחות ויום שני שאחריו. ושוב מתענין יום אחד לפני ראש השנה וערב ראש השנה. ואם רוצה להתענות יום ראשון דסליחות וערב ראש השנה ושני ימים אחרים של סליחות הרשות בידו ומכל מקום יש לו לקבל תענית במנחה. ואם אין דעתו להשלים יקבל על דעת שלא להשלים:

לה) הימים של עשרת ימי תשובה שמתענים בהם לפני ראש השנה ואחר ראש השנה ויש לו קביעות על הימים שלפני ראש השנה איזה מהם יתענה. אין צריך לקבל תענית בתפלת מנחה שלפניו. שהם מקבלים ועומדים מכח מנהגם. ואין צריך להשלים עד צאת הכוכבים. אלא כיון שהתפלל מנחה, יכול לאכל שעה ורביע קדם הלילה. ויש חלושי מזג ומתענין רק עד אחר מנחה גדולה. ובתפלת המנחה בלחש, מתפלל עננו בשומע תפלה. רק ידלג את מלות צום תעניתנו. אבל השליח צבור בתפלה בקול רם אינו אומר עננו. ואין אומר ברכת כהנים. ואין קורין ויחל ואפלו אם יש עשרה שמשלימין התענית עד צאת הכוכבים. וערב ראש השנה דינו כשאר עשרת ימי תשובה לענין כל זה (ועין סימן תקסב):

שיעור היום - א' נצבים וילך

לו) ביום ראשון של סליחות נהגו רב הקהל להתענות אף מי שאינו מתענה שאר ימי תשובה. ודינו כמבאר בסעיף שלפני זה שאין צריך השלמה וקבלה, כיון שנוהג להתענות בכל שנה. וכן מי שנוהג להתענות כל שנה בלתי מימי הסליחות או ימי תשובה אין צריך קבלה והשלמה. אבל מי שאינו נוהג להתענות בכל שנה, רק פעם אחת רוצה להתענות איזה ימים, צריך לקבל תענית במנחה שלפניו. ואז צריך גם כן להשלים. אם לא שהתנה בפרוש בשעת קבלת תענית על מנת שלא להשלים. וביום הראשון של סליחות נהוג העולם להשלים גם כן. ואין להתיר להם אם לא שיש צרך בדבר. ויש נוהגין בכל עשרת ימי תשובה לקבל התענית ולהשלים גם כן. ומי שיודע בנפשו שלא יזיקו לו התעניתים ולא יחלש כחו ויתענה ביום כפור בטוב, המחמיר לקבל התענית ולהשלים תבוא עליו ברכה. (עין באליה רבה בשם הבית חדש שכתב שכן היה נוהג הוא זכרונו לברכה) ומי שהוא תש כח ויש לחוש כשיחמיר בתעניתים אלו יחלש כחו. אין לו להחמיר כדי שלא יבוא חס ושלום לידי חלול צום כפורים שהוא מן התורה. כי תעניתים אלו הם בשביל תשובה. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים:

לז) אם בשבת שלפני יום ראשון סליחות חלם חלום שמתענין עליו. והתענה בשבת, אז אם אינו רגיל להתענות בכל שנה יום ראשון דסליחות אם עתה מתענה יום ראשון דסליחות הוא עולה לו במקום תענית לתעניתו. ואם הוא רגיל להתענות יום ראשון דסליחות בכל שנה אינו עולה לו. וצריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר (עין מגן אברהם סימן רפח):

שיעור היום - ב' נצבים וילך

לח) בערב ראש השנה נוהגים שהכל מתענים. אם הוא בן שלש עשרה לזכר ושתים עשרה שנים לנקבה. ואפלו אם הוא אבל ביום ראשון שמברין אותו מכל מקום כיון שאם רצה אבל להתענות הרשות בידו. יש לו להתענות בערב ראש השנה כשאר כל אדם. ובמקום שיש קצת חלי אין צריך להתענות. אף שכבר התענה ערב ראש השנה כמה פעמים אין צריך התרה.שאין זה דומה לנדר, כיון שלא התענה רק מצד מנהג הצבור. אם כן על דרך המנהג קבל עליו מתחלה. ובערב ראש השנה אין משלימין, כדי שלא יכנס ליום טוב כשהוא מענה ויבאר לקמן סעיף נז:

לט) אם ארע ברית מילה או פדיון הבן שעושים בהם סעדת מצוה בערב ראש השנה ומכל שכן בשאר ימי התענית אלו שהזכרנו שנוהגים קצת אנשים להתענות ולהשלים כל הקרואים שיזמין בעל הסעדה הרשות בידם לאכל. ומכל שכן הקרובים השיכים לסעדת מצוה זו. אמנם השיכים לסעדה זו ומי שהוא קרוא לה אין רשאים לאכל כי אם במקום סעדה אבל בבית אסור לאכל אף אם שולחים לו לביתו מבעל הברית, אבל בעל הברית עצמו רשאי לאכל אף קדם שיגיע זמן הסעדה הקבועה. ויש לעשות הסעדה בערב ראש השנה קדם שעה עשירית משעות זמניות שהוא שלשה חלקי היום:

פרשנדתא כתב:שיעור היום - א' נצבים וילך

לו) ביום ראשון של סליחות נהגו רב הקהל להתענות אף מי שאינו מתענה שאר ימי תשובה. ודינו כמבאר בסעיף שלפני זה שאין צריך השלמה וקבלה, כיון שנוהג להתענות בכל שנה. וכן מי שנוהג להתענות כל שנה בלתי מימי הסליחות או ימי תשובה אין צריך קבלה והשלמה. אבל מי שאינו נוהג להתענות בכל שנה, רק פעם אחת רוצה להתענות איזה ימים, צריך לקבל תענית במנחה שלפניו. ואז צריך גם כן להשלים. אם לא שהתנה בפרוש בשעת קבלת תענית על מנת שלא להשלים. וביום הראשון של סליחות נהוג העולם להשלים גם כן. ואין להתיר להם אם לא שיש צרך בדבר. ויש נוהגין בכל עשרת ימי תשובה לקבל התענית ולהשלים גם כן. ומי שיודע בנפשו שלא יזיקו לו התעניתים ולא יחלש כחו ויתענה ביום כפור בטוב, המחמיר לקבל התענית ולהשלים תבוא עליו ברכה. (עין באליה רבה בשם הבית חדש שכתב שכן היה נוהג הוא זכרונו לברכה) ומי שהוא תש כח ויש לחוש כשיחמיר בתעניתים אלו יחלש כחו. אין לו להחמיר כדי שלא יבוא חס ושלום לידי חלול צום כפורים שהוא מן התורה. כי תעניתים אלו הם בשביל תשובה. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים:

לז) אם בשבת שלפני יום ראשון סליחות חלם חלום שמתענין עליו. והתענה בשבת, אז אם אינו רגיל להתענות בכל שנה יום ראשון דסליחות אם עתה מתענה יום ראשון דסליחות הוא עולה לו במקום תענית לתעניתו. ואם הוא רגיל להתענות יום ראשון דסליחות בכל שנה אינו עולה לו. וצריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר (עין מגן אברהם סימן רפח):

כ'זעה אז דער עולם גייט אויס פאר טייטש, און איך בין יעצט אין די מוד, וועל איך עס איבער טייטשן, (כ'בלייב קיינעם גארנישט שולדיג. נאר די פון וועם כ'האב געבארגט.)

לו) די ערשטע טאג סליחות, פירן זיך רוב קהל צו פאסטן, אפילו די וואס פאסטן נישט אנדערע תשובה טעג. און די הלכה פון אזא איינעם, איז אזוי ווי געשריבן אויבן, אז מ'דארף נישט משלים זיין ביז סוף טאג, און אויך נישט מקבל תענית זיין א טאג פריער, וויבאלד ער פאסט יעדעס יאר. און אזוי אויך ווער ס'פירט זיך צו פאסטן סיי וועלכע טאג אינמיטן יאר, וואס איז נישט פון די סליחות טעג, אדער תשובה טעג, דארף נישט קיין זיך פארנעמען און פאסטן ביז סוף טאג. אבער ווער ס'פאסט נישט יעדעס יאר, נאר אמאל אמאל איז ער מחליט אז ער וויל פאסטן, דארף יא מקבל תענית זיין, און אזוי אויך משלים זיין, סיידן אויב ער האט זיך אויסגענומען ביים קבלת תענית, אז ער וויל נישט משלים זיין ביזן סוף. די ערשטע טאג פון סליחות, פירט מען זיך משלים צו זיין, און מ'זאל נישט טוהן אנדערש, נאר אויב ס'איז פאר עפעס א וויכטיגע זאך. סי דא וואס פירן זיך א גאנץ עשרת ימי תשובה, מקבל צו זיין תענית, און אויך משלים זיין, און ווער ס'ווייסט אז ס'וועט אים נישט שטערן צו פאסטן יום כיפור, תבא עליו ברכה. (קוקט נאך אין אליה רבה, בשם דעם ב"ח, וואס פלעגט זיך אזוי פירן.) און ווער ס'איז א שווערער פאסטער, און ער האט מורא, אז מיט די אלע תעניתים ווער ער שוואך ווערן, זאל נישט מחמיר זיין, כדאי ער זאל חלילה נישט צו קומען צו דארפן פארשוועכן דעם הייליגען פאסט טאג יום כיפור, וואס דאס איז מן התורה, ווייל די אלע תעניתים איז דאך נאר וועגן תשובה, און ביי די זאכן גייט דאך אן דער מאמר, אז אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים.

לז) אויב א שבת פאר סליחות, האט ער גע'חלום'ט א חלום וואס מ'דארף דערויף פאסטן, און ער האט געפאסט אין שבת, (וואס אין אזא פאל דארף מען משלים זיין א תענית לתעניתו, הערת הזעצער.) איז אויב ער פלעגט זיך נישט פירן צו פאסטן די ערשטע טאג סליחות, און יעצט פאסט ער יא, איז עס א גוטע השלמה פארן פאסטן אין שבת, אבער אויב ער פלעגט זיך יא פירן צו פאסטן די ערשטע טאג סליחות, דאן מוז ער פאסטן אן עקסטערע טאג משלים צו זיין די תענית פון שבת.

פרשנדתא כתב:שיעור היום - ב' נצבים וילך

לח) בערב ראש השנה נוהגים שהכל מתענים. אם הוא בן שלש עשרה לזכר ושתים עשרה שנים לנקבה. ואפלו אם הוא אבל ביום ראשון שמברין אותו מכל מקום כיון שאם רצה אבל להתענות הרשות בידו. יש לו להתענות בערב ראש השנה כשאר כל אדם. ובמקום שיש קצת חלי אין צריך להתענות. אף שכבר התענה ערב ראש השנה כמה פעמים אין צריך התרה.שאין זה דומה לנדר, כיון שלא התענה רק מצד מנהג הצבור. אם כן על דרך המנהג קבל עליו מתחלה. ובערב ראש השנה אין משלימין, כדי שלא יכנס ליום טוב כשהוא מענה ויבאר לקמן סעיף נז:

לט) אם ארע ברית מילה או פדיון הבן שעושים בהם סעדת מצוה בערב ראש השנה ומכל שכן בשאר ימי התענית אלו שהזכרנו שנוהגים קצת אנשים להתענות ולהשלים כל הקרואים שיזמין בעל הסעדה הרשות בידם לאכל. ומכל שכן הקרובים השיכים לסעדת מצוה זו. אמנם השיכים לסעדה זו ומי שהוא קרוא לה אין רשאים לאכל כי אם במקום סעדה אבל בבית אסור לאכל אף אם שולחים לו לביתו מבעל הברית, אבל בעל הברית עצמו רשאי לאכל אף קדם שיגיע זמן הסעדה הקבועה. ויש לעשות הסעדה בערב ראש השנה קדם שעה עשירית משעות זמניות שהוא שלשה חלקי היום:

לח) ערב ראש השנה, פירן זיך אלע צו פאסטן, א בחור פון די דרייצן, און א מיידל פון די צוועלף, און אפילו ער איז אן אבל דעם ערשטן טאג, וואס מ'געט צו עסן, (באלד נאך די לווי', דאס איז די סעודת הברה. הערת הזעצער.) אבער אויב ער וויל נישט ווען נישט דאן עסן מוז ער נישט, ממילא קען ער ערב ראש השנה אויך פאסטן אזוי ווי יעדן. איינער וואס פילט זיך אביסל נישט גוט, ברויך נישט פאסטן, און אפילו ער פאסט יעדעס יאר, דארף ער זיך נישט מתיר נדר זיין, וויבאלד ס'איז נישט גלייך צו א נדר, ווייל ער פאסט נאר אלץ א מנהג, און אויף דעם ארויף האט ער געפאסט יעדעס יאר, ערב ראש השנה פאסט מען נישט ביז ביינאכט, ווייל מ'זאל נישט אריין קומען אינעם יום טוב פאסטענדיג.

לט) אויב ס'איז אויסגעקומען א ברית אדער פדיון הבן ערב ראש השנה, און אוודאי אין די אנדערע טעג וואס מ'האמער אויסגערעכנט אז מ'פירט זיך צו פאסטן, און אפילו די וואס פאסטן א גאנצן טאג, אבער ביי א פאל פון א סעודת מצוה, מעגן די אלע געלאדענטע עסן, און אוודאי די קרובים, אבער די אלע מעגן עסן נאר דארט ווי די סעודה איז, אבער נישט אינדערהיים, אפילו ווען די עסן קומט פונעם ברית, אדער פדיון הבן. חוץ דער בעל הברית אליינס, מעג עסן אפילו נאך פאר די עמטליכע סעודה הייבט זיך אן. און ס'איז גוט צו מאכן די סעודה ערב ראש השנה, איידער די צענטע שעה פון שעות זמניות, וואס דאס איז א דריטל פונעם טאג.

שיעור היום - ג' נצו"י

מ) זה שהתרנו לאכל בסעדת מצוה בתענית של עשרת ימי תשובה אפלו קבל התענית במנחה ושוב נזדמן לו סעדת מצוה מתר לאכל. שעל דרך המנהג קבל. אבל אם אינו נוהג להתענות עשרת ימי תשובה. וקבל במנחה של יום אחד מעשרת ימי תשובה להתענות בו אסור לאכל בלא התרה. ועין לעיל סעיף ל"ו ולקמן סימן תר"ב בדין קבלת תענית (עין סימן תקסח במגן אברהם סעיף קטן יא ועין מה שאכתב לקמן סימן תרב מדין קבלת תענית):

מא) סעדת מצוה שאמרנו, הוא בזמנה קבוע על יום זה. וסעדת מילה שלא בזמנה חשיב כאלו היא בזמנה. אבל בפדיון הבן שחל יום שלשים ואחד שלו בשבת וביום שאחריו היא תענית עשרת ימי תשובה, כיון שעבר זמן פדיון הבן יכולין לדחותו יותר. ולכן אף שגם סעדת פדיון הבן שלא בזמנה היא סעדת מצוה, מכל מקום אין זמנה קבוע היום. ואין דוחין התענית בשביל סעדה זו. ולכן אם נוהגים להשלים ישלימו ויעשו הסעדה בלילה. ואם אין נוהגים להשלים יתענו עד הזמן שרגילים תמיד, ואחר כך יעשו הפדיון הבן והסעדה. ובערב ראש השנה שאי אפשר לעשות בלילה יכולים לעשותה ביום קדם שעה עשירית כמו שבארנו בסעיף ל"ט (עין סימן תקסח). ואם חל יום שלשים ואחד בראש השנה יעשה הפדיון במוצאי ראש השנה בלילה שקדם הצום ואז יעשה הסעדה גם כן. ואם אינו רוצה לעשות במוצאי ראש השנה הפדיון והסעדה. יכול לעשות הפדיון ביום צום גדליה והסעדה יעשה בלילה שאחר התענית. אבל לא יקדים לעשות הפדיון בערב ראש השנה. אפלו מלאו לו עשרים ותשעה ימים שתים עשרה שעות שבע מאות תשעים ושלשה חלקים בערב ראש השנה. ואפלו בדיעבד אם פדה בערב ראש השנה שעדין לא נכנס יום שלשים ואחד. הוא צריך לחזר ולפדות ביום צום גדליה בלא ברכה. ואם חל ראש השנה ביום חמישי ששי וזמן פדיון הוא ביום ראשון דראש השנה יעשה הפדיון והסעדה בליל מוצאי שבת תשובה. ולא ימתין עד יום צום גדליה. ואם חל יום שלשים ואחד בצום גדליה עין לקמן סימן תר"ב:

שיעור היום - ד' נצו"י

מב) מי שנוהג להתענות ימי תשובה וידע לפני ראש השנה שיהיה סעדת מצוה בין ראש השנה ליום כפור ויאכל שם, מחיב להתענות עוד יום אחד לפני ראש השנה. וכל שכן אם ארע סעדת מצוה בימי הסליחות לפני ראש השנה ואכל שם, מתענה יום אחר נגדו להשלים הארבעה ימים. אבל אם חל ראש השנה ביום חמישי שמתחילין ביום ראשון שלפניו ואין כאן רק ארבעה ימים לפני ראש השנה. והוא אוכל ביום ראשון על סעדת מצוה. אין צריך להתענות. שמתחלה לא קבלו עליהם להתענות רק בימי הסליחות ולא קדם לכן. ואם יש לו תענית יאר צייט ביום ראשון דסליחות או בין ראש השנה ליום כפור או בערב ראש השנה כיון שהם קבועים לתענית העשרת ימים עולה לו לחשבון העשרת ימים. אבל אם התענית יאר צייט בשאר ימי הסליחות שקדם ראש השנה או בין ראש השנה ליום הכפורים ויש בימי הסליחות חמשה ימים או יותר אין היאר צייט עולה לו וצריך להתענות במקומו עוד יום אחד מימי הסליחות לחשבון העשרת ימים. אבל אם ימי הסליחות אינם רק ארבעה ימים קדם ראש השנה אין צריך להשלים יום אחר כמו שכתבתי לענין סעדת מצוה שלא קבלו רק להתענות בימי הסליחות (עין סימן תקסח):

מג) מי שרוצה להתענות שנים או שלשה ימים רצופים והוא מפסיק אחר סעדה שלישית יש לו לשמע הבדלה מאחר שיכון להוציאו והוא יענה אמן ויכון לצאת אף על פי שהוא לא יטעם כלום. ואין לו להמתין עד ליל שלישי או רביעי ולהבדיל בעצמו כי טוב יותר שיקים מצות הבדלה בזמנה:[/b]

שיעור היום - ה' נצו"י

מד) מי שמפסיק להתענות שני ימים רצופים ואין שם אחרים שיוכל לשמע מהם הבדלה במוצאי שבת. יברך במוצאי שבת על הנר בורא מאורי האש. וגם יריח בשמים ויברך. ועל הכוס יבדיל אחר גמר התענית בתחלת ליל שלישי על הכוס בלבד. ואינו מברך שוב על הנר. וגם אין צריך לקח בשמים. ואם מתענה שלשה ימים רצופים ואין שם אחרים אין לו להמתין עד תחלת ליל רביעי ורשאי להתפלל מעריב מבעוד יום ולהבדיל בתפלה ואחר כך יבדיל על הכוס בשבת סמוך לבין השמשות ויוכל לשתות מכוס של הבדלה. ויפסיק אחר כך רק לא יבדיל על הנר וגם אסור בעשית מלאכה עד שחשכה ויאמרו הקהל ברכו. ומכל מקום אין לכל אדם לעשות כן שהוא דבר התמוה לרבים. רק מי שמחזק בפרישות ורגיל בתעניתים ונפשו חשקה לצום כן לכפר אשר חטא על הנפש הוא רשאי בכך:

מה) אם חל ראש השנה ביום שלישי ורוצה להתענות שני ימים שלפני ראש השנה. ואין שם אחרים שיוציאו אותו. או שארע שהמתין עד ליל ראש השנה לא יאמר קדוש והבדלה על כוס אחד. כמו בשבת ויום טוב הסמוכים זה לזה. אלא יקח כוס אחד ויקדש עליו בלא ברכת בורא פרי הגפן תחלה ושוב יקח כוס אחר ויבדיל עליו גם כן בלא ברכת בורא פרי הגפן תחלה. ואחר כך יברך בורא פרי הגפן על שניהם וישתה משניהם. ואם אין לו יין וצריך לעשות קדוש על הפת או על השכר. מוטב שיעשה קדוש על כוס של שכר ואחר כך יעשה הבדלה על כוס אחר של שכר וישתה משניהם. ולא יקדש בעצמו על הפת ואחר כך יבדיל על השכר. כיון שיצטרך לטעם פרוסת המוציא קדם שיבדיל. ואם רוצה יוכל לשמע קדוש מאחרים ואחר ששמע הקדוש לא יטעם כלום. ויבדיל על השכר וישתה. ואחר כך יברך המוציא ויאכל:

שיעור היום - עש"ק נצו"י

מו) יש נוהגין בערב ראש השנה אחר סליחות אם הוא עדין קדם עלות השחר לאכל דבר מועט אף על פי שישן בלילה שנת קבע. ואותן הנוהגים כן יכולין לאכל אף על פי שלא התנו קדם שכיבה שיהיו רשאים כיון שכן נהגו הרי זה כאלו התנו. ויזהרו הרבה שלא ימשך האכילה אחר עלות השחר. וקדם סליחות אין נכון לאכל. רק יש שותים קאוי בלא צוקר. למען יוכלו לומר הסליחות בהשקט בלא כבד ראש מחמת שנה. ובעלי נפש מחמירין אף בשאר ימות השנה שלא לאכל כלל בקימת האשמרת. רק בשתית קאוי מקילין:

מז) לעולם קורין בשבת שלפני ראש השנה פרשת נצבים וכשחל ראש השנה יום ראשון בשני בשבת או בשלישי בשבת שאז יש שתי שבתות בין ראש השנה לסכות, צריכין לחלק נצבים וילך וקורין נצבים לבד לפני ראש השנה, וילך קורין בין ראש השנה ליום כפור, האזינו בין יום כפור לסכות. אבל כשחל ראש השנה ביום חמישי או ביום שבת, אז אין בין ראש השנה לסכות אלא שבת אחת, שאז קורין קדם ראש השנה נצבים וילך מחברין והאזינו בין ראש השנה ליום כפור. ובשבת שלפני ראש השנה לעולם מפטירין שוש אשיש. ומסים בו במנחה השני פרקים האחרונים מפרקי אבות. ואין מברכין את החדש תשרי. ומזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים ובמנחה אומרים צו"ץ (צדקתך וצדקתך צדקתך) אף אם חל במחרתו ערב ראש השנה. ובמוצאי שבת אין אומרים ויהי נעם ואתה קדוש. אם לא כשחל ראש השנה בשבת אז אומרים במוצאי שבת שלפניו ויהי נעם ואתה קדוש כשאר מוצאי שבת:

שיעור היום - א' האזינו - א' סליחות

מח) השליח צבור והתוקע צריכים להפריש עצמם שלשה ימים לפני ראש השנה מכל דבר המביא לידי טמאה. ויש להם ללמד הכונות והתפלות והתקיעות. ואם לא באו בסוד ה' יש להם ללמד פרושי התפלות והפיוטים והלכות תפלות והתקיעות וגם בספרי מוסר המעוררים את לב האדם ויירא מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו למשפט את הארץ:

מט) בערב ראש השנה משכימין ביותר ומרבים סליחות ותחנונים ואומרים פזמון זכר ברית אברהם שחבר רבנו גרשם מאור הגולה, עד והארץ אזכר. וקדם מחי ומסי נופלים על פניהם כמו בשאר ימי הסליחות, אף אם נמשך אמירת הסליחות על היום, גם נופלים על פניהם. אבל אחר כך בתפלת שחרית אין נופלים על פניהם. ומכל מקום אומרים בו למנצח יענך כו', ואם חל בשני אומרים אל ארך אפים וקורין בספר תורה שלשה אנשים בפרשת וילך. ואין תוקעין אחר התפלה ונוהגים אנשי מעשה לעשות חבורה של עשרה עשרה שיושבים לעשות הסדר של התרת נדרים המבאר. וכל הקהל עושין כסדר הזה. ורבים מדלגים סדר קבלת הנזיפה ולבישת שק. כי אולי המתירין אין כדאין לעשות התר הנזיפה מהנדוי. ומכל מקום אומר נסח אם עברתי כו' רק ידלג תיבת ואשב יחף על הארץ כמנדה ואתפלש בעפר כיון שאין עושה כן. ואותן הנוהגים לקבל נזיפה צריך לחלץ התפלין בעת שהוא בנזיפה אף שהיה נוהג תמיד לילך בתפלין. ואחר שגומר אם עברתי כו' אומר יהי רצון כו', והקהל עונים כלם מחולים לך כו', ולפעמים כדי למהר שיהיו כל הצבור חוזרים חלילה אומרים שלשה יחד זוג זוג, ואין לעשות כן כי אם בעת שהשעה דחוקה. ויש נוהגין שעושין התרת נדרים פעם שנית קדם יום הכפורים כשמזדמן להם עשרה (עין בשאלות ותשובות שמש צדקה חלק י' סימן (י) [ג]):

שיעור היום - ב' האזינו - ב' סליחות

נ) מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה להראות שאנו בטוחים בה' יתברך שעושה לנו נסים ויצדיק אותנו במשפט. ויש לזהר לגלח קדם חצות היום. גם נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר תפלת שחרית על הקברות להשתטח על קברי הצדיקים. ויש שמקיפים הקברות ונותנין שם צדקה לעניים ומרבים תחנונים לעורר הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. וגם מתוך שהוא מקום קבורת הצדיקים המקום קדוש וטהור והתפלה מקבלת ביותר בהיותה על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים השוכנים שם. אך יבקש מה' יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר. ואין אומרים צדוק הדין בערב ראש השנה אחר חצות ויש אומרים שאף קדם חצות אין אומרים צדוק הדין אך בליל ערב ראש השנה אומרים צדוק הדין במקום שאומרים צדוק הדין בלילה:

נא) בערב ראש השנה יש לו ללוש שעור חלה לעשות מהם לחמים לבצע עליהם ביום טוב וגם כדי לקים מצות חלה. ויש לאפות לצרך שני הימים כדי למעט טרדת הכנת הלחם ביום שני של ראש השנה. ולכן אם חל ראש השנה ביום חמישי יש לאפות בערב ראש השנה גם לצרך שבת. ואם הוא אסטניס וקשה לו לאכל פת אפוי משני או שלשה ימים ורוצה לאפות ביום טוב, הרשות בידו:

שיעור היום - ג' האזינו - ג' סליחות

נב) ערב ראש השנה הוא יום אחד מארבעה ימים שמשחיטין את הטבח בעל כרחו שאם נתן הלוקח דינר על בשר ואפלו השור שוה מאה דינר ולא נתקבצו להמוכר כל דמי השור כופין אותו לשחט כדי לתן להלוקח בשר על יום טוב של ראש השנה. וכן מצינו בנחמיה (ח, י) אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום כו'. על כן יש להכין מערב ראש השנה מאכלים שמנים וחשובים ופרות טובים ומתוקים (כאשר יתבאר בסימן תקפג) גם יש להכין פרי חדש שלא אכל עדין בקיץ הזה. לצרך ברכת שהחינו של קדוש יום שני של ראש השנה כאשר יתבאר בסימן ת"ר:

נג) נוהגין לטבל בערב ראש השנה משום טהרה ופרישה. ויש לטבל שלש פעמים. ולא ישמש מטתו בשני הלילות של ראש השנה רק אם ארע ליל טבילה. ואף שאחרה טבילתה מזמנה, מתר לשמש. ויש לזהר בראש השנה שלא ינהג עמה שחוק וקלות ראש כי קדוש היום לאדונינו (נחמיה ח, י):