סיפורים מחסידי ברסלב
זר כי יקלע לשוק האריגים ברחובה של ווארשא, לא יוכל שלא להתפלא נוכח התור הארוך של הקונים הצובא על אחת מחנויות הבדים, בו בזמן שלצידה מצויות עוד חנויות רבות כמוה.
חנות זו, שייכת לחסיד ברסלב תושב העיר, רבי יצחק גרשון - המכונה ’ר איטשע‘ ברזעסקי, אשר שמו יצא לפניו כאדם נאמן וישר, אשר לעולם לא ייתן ללקוח אפילו סנטימטר אחד של בד פחות ממה שהזמין. לכן תדיר צובאים קונים על דלתו. אך הפלא ופלא, למרות השם הטוב של חנותו והביקוש העצום לסחורתו, נוהג ר‘ איטשע לפתוח את חנותו מדי יום לשעות ספורות בלבד. וכאמור, עם זאת, חפצים הכל לקנות דווקא אצלו.
ומדוע ממעט ר‘ איטשע בסחורה? משום שמקושר הוא אל רבי קדוש, אשר מזכירו ללא הרף את התכלית האמיתית שלשמה נברא, ולא נותן לו לשקוע בתאוות ממון וצבירת הון בעולם חולף.
בחצות לילה מתחיל סדר יומו: הוא קם לעבודת בוראו, שופך את לבו באמירת תיקון-חצות והתבודדות, ולאחר מכן עוסק בתורה ותפילה עד חצות היום. ורק אז, מרשה לעצמו לפתוח את חנותו לכמה שעות, להביא טרף לביתו. ומיד לאחר מכן שם פעמיו שוב לבית-המדרש לתפילת מנחה וערבית, שאחריהם מניח עצמו לישון, לקראת ראש אשמורות.
ר‘ איטשע היה מהחזנים הקבועים בבית-החסידים דברסלב בווארשא, ובאוזנינו שמענו מאחד השרידים, כי ה‘לכה דודי‘ שלו בקבלת-שבת היה בהשתפכות בדביקות ומתיקות מאין כמוהן, אשר הרעידו את נימי הלב.
ולר‘ איטשע בן יחיד, יעקב זאב שמו, ואף הוא הלך באמת ובתמימות בדרכי אביו. מנעוריו, השתוקק לעבודת הבורא והיה חדור מסירות-נפש. עוד בהיותו נער צעיר עשה את הדרך לבדו לאומן, ולאחר מכן אף עלה בגפו לארץ ישראל, ובה הקים את ביתו.
כאן בארץ הקודש, עבד רבי יעקב זאב תקופה מסוימת לפרנסתו בבית-דפוס, כשהוא בוחר לעבוד בשעות הקטנות של הלילה. בעלי הדפוס לא ידעו את הסיבה האמיתית מדוע בחר לעבוד דווקא בשעות אלו - הוא רצה לקום כל לילה בחצות, כפי שציוה רבינו הקדוש, וכפי שנהג אביו המנוח ר‘ איטשע, וכן דודו הקדוש רבי מתתיהו מאומן, ושאר חסידי ברסלב התמימים והישרים.
לעתים היה אומר את ה‘תיקון-חצות‘ בביתו, ולמחרת נוכחו ילדיו לראות שהנר שאתמול היה ארוך - התקצר, מזכרת מעבודת הלילה של אביהם. ולעתים, היה אומרו באחד החדרים הצדדיים בבית-הדפוס שבו עבד.
אף בעת עבודתו, מאחר שתפקידו היה עיטוף החבילות, היו פיו וליבו פנויים לעבודת ה‘, וכך, בעוד ידיו עסוקות בעבודה, היה מפרש שיחתו, את אשר עם לבבו, לפני אביו שבשמיים.
ואכן, בזכות המנהג הקדוש של אמירת ’תיקון-חצות‘ ניצל רבי יעקב זאב ממוות בטוח:
היה זה לילה אחד - בתקופת המחתרות ומאבקי השליטה בארץ הקודש - כשהטמינו האנגלים פצצה בחדר בית-הדפוס, במקום שבו עבד. והנה בשעה שישב כמנהגו בחדר הצדדי, החריד לפתע את בית-הדפוס פיצוץ עז, כל הפועלים שעבדו בקרבת מקום נהרגו, ורק רבי יעקב זאב ששהה באותו זמן בחדר הסמוך באמירת תיקון חצות, ניצל. ובזה התקיימו דברי רבינו הקדוש בתורה קמ“ט בליקוטי מוהר“ן: "חצות הוא מסוגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים".
חנות זו, שייכת לחסיד ברסלב תושב העיר, רבי יצחק גרשון - המכונה ’ר איטשע‘ ברזעסקי, אשר שמו יצא לפניו כאדם נאמן וישר, אשר לעולם לא ייתן ללקוח אפילו סנטימטר אחד של בד פחות ממה שהזמין. לכן תדיר צובאים קונים על דלתו. אך הפלא ופלא, למרות השם הטוב של חנותו והביקוש העצום לסחורתו, נוהג ר‘ איטשע לפתוח את חנותו מדי יום לשעות ספורות בלבד. וכאמור, עם זאת, חפצים הכל לקנות דווקא אצלו.
ומדוע ממעט ר‘ איטשע בסחורה? משום שמקושר הוא אל רבי קדוש, אשר מזכירו ללא הרף את התכלית האמיתית שלשמה נברא, ולא נותן לו לשקוע בתאוות ממון וצבירת הון בעולם חולף.
בחצות לילה מתחיל סדר יומו: הוא קם לעבודת בוראו, שופך את לבו באמירת תיקון-חצות והתבודדות, ולאחר מכן עוסק בתורה ותפילה עד חצות היום. ורק אז, מרשה לעצמו לפתוח את חנותו לכמה שעות, להביא טרף לביתו. ומיד לאחר מכן שם פעמיו שוב לבית-המדרש לתפילת מנחה וערבית, שאחריהם מניח עצמו לישון, לקראת ראש אשמורות.
ר‘ איטשע היה מהחזנים הקבועים בבית-החסידים דברסלב בווארשא, ובאוזנינו שמענו מאחד השרידים, כי ה‘לכה דודי‘ שלו בקבלת-שבת היה בהשתפכות בדביקות ומתיקות מאין כמוהן, אשר הרעידו את נימי הלב.
ולר‘ איטשע בן יחיד, יעקב זאב שמו, ואף הוא הלך באמת ובתמימות בדרכי אביו. מנעוריו, השתוקק לעבודת הבורא והיה חדור מסירות-נפש. עוד בהיותו נער צעיר עשה את הדרך לבדו לאומן, ולאחר מכן אף עלה בגפו לארץ ישראל, ובה הקים את ביתו.
כאן בארץ הקודש, עבד רבי יעקב זאב תקופה מסוימת לפרנסתו בבית-דפוס, כשהוא בוחר לעבוד בשעות הקטנות של הלילה. בעלי הדפוס לא ידעו את הסיבה האמיתית מדוע בחר לעבוד דווקא בשעות אלו - הוא רצה לקום כל לילה בחצות, כפי שציוה רבינו הקדוש, וכפי שנהג אביו המנוח ר‘ איטשע, וכן דודו הקדוש רבי מתתיהו מאומן, ושאר חסידי ברסלב התמימים והישרים.
לעתים היה אומר את ה‘תיקון-חצות‘ בביתו, ולמחרת נוכחו ילדיו לראות שהנר שאתמול היה ארוך - התקצר, מזכרת מעבודת הלילה של אביהם. ולעתים, היה אומרו באחד החדרים הצדדיים בבית-הדפוס שבו עבד.
אף בעת עבודתו, מאחר שתפקידו היה עיטוף החבילות, היו פיו וליבו פנויים לעבודת ה‘, וכך, בעוד ידיו עסוקות בעבודה, היה מפרש שיחתו, את אשר עם לבבו, לפני אביו שבשמיים.
ואכן, בזכות המנהג הקדוש של אמירת ’תיקון-חצות‘ ניצל רבי יעקב זאב ממוות בטוח:
היה זה לילה אחד - בתקופת המחתרות ומאבקי השליטה בארץ הקודש - כשהטמינו האנגלים פצצה בחדר בית-הדפוס, במקום שבו עבד. והנה בשעה שישב כמנהגו בחדר הצדדי, החריד לפתע את בית-הדפוס פיצוץ עז, כל הפועלים שעבדו בקרבת מקום נהרגו, ורק רבי יעקב זאב ששהה באותו זמן בחדר הסמוך באמירת תיקון חצות, ניצל. ובזה התקיימו דברי רבינו הקדוש בתורה קמ“ט בליקוטי מוהר“ן: "חצות הוא מסוגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים".