דינים משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב (קיצור שו"ע)
[א] כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החרבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. וראוי לכל ירא שמים לעשות תקון חצות בכל יום לאחר חצות היום. אין נושאין נשים אפלו מי שעדין לא קים מצות פרו ורבו. אבל לעשות שדוכין אפלו בסעודה מתר עד ראש חדש אב, ומראש חדש ואילך אף על גב דמתר גם כן לעשות שדוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכל מיני מרקחת וכדומה. ישראל שפרנסה שלו בכלי זמר, מתר לזמר בבית עובד כוכבים בכדי פרנסתו עד ראש חדש, אבל מראש חדש עד אחר התענית אסור, ויום שבעה עשר בתמוז עצמו גם כן אסור, וכן עשרה בטבת. ויש נוהגין שלא לאכל בשר ולא לשתות יין משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב אם לא בשבת או בסעודת מצוה:
[ב] נוהגין שאין מברכין "שהחינו" בימים האלו. ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש, משום דהיה צריך לברך "שהחינו". ועל פדיון הבן מברכין "שהחינו" שלא להחמיץ את המצוה. ועל פרי יש להקל לברך "שהחינו" בשבת או אפלו בחל אם לא ימצא פרי זה לאחר תשעה באב. לא יכו התלמידים או הבנים בימים האלו:
[ג] וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים האלו לא שערות הראש ולא שער הזקן, ולא כל שער שבגופו. ואסור לגדולים לספר את הקטנים:
[ד] השפה העליונה שבזקן כל שמעכב את האכילה, נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בו תשעה באב, אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לאסר:
[ה] קציצת הצפרנים, אין לאסר רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצרך טבילתה מתרת גם אז. וכן המוהל יכול לתקן צפרניו לצרך הפריעה:
[ו] בשלש שבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב מפטירין שלשה דפרענותא שהן, דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו. וסמנם דש"ח. ואם טעה וקרא בשבת הראשונה ההפטרה של פרשה דיומא, מפטירין בשבת הבאה "דברי ירמיהו" וגם "שמעו" מפני שהן סמוכות זו לזו. חל ראש חדש אב להיות בשבת, מפטירין "השמים כסאי". ויש מקומות שמפטירין "שמעו":
[ז] משנכנס אב ממעטין בשמחה. אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה. ואם קצץ עם עובד כוכבים לציר לו את ביתו, אם יכול לפיסו בדבר מעט שימתין עד אחר תשעה באב נכון הדבר, ואם לאו מתר. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים לשתמיט מניה משום דריע מזליה, אם אפשר ישתמט כל החדש, ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב. אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב:
[ח] מנהג בכל ישראל, שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואסור אפלו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שמן, ואפלו בשר עוף אסור. ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו, יכול לאכל בשר עוף. ולצרך חולה הכל מתר. ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכל מן שבעה באב ולהלן. וכן נוהגות קצת יולדות להמנע מבשר ויין משבעה באב ואילך, כי באותו היום נכנסו עובדי כוכבים להיכל (כדלקמן סימן קכ"ד סעיף כ'). ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא, גם כן מתרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שיכות במצוה יכול להזמין עוד עשרה אנשים לרעות. אבל רק אותם שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מתר אפלו בערב תשעה באב קדם חצות היום אבל לא אחר כך. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה (עין סימן קס"ג סעיף ח') ואסורין בבשר ויין, אלא יש לעשותה במאכלי חלב. וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רב הכוס נותנין לו, ואם לאו יכול המבדיל בעצמו לשתות:
[ט] וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו. ואפלו חלוק או בגד שאינו רוצה ללבשו עד אחר התענית, ואפלו לתתם לכובסת עובדת כוכבים אסור. וישראלית מתרת לכבס בגדי עובד כוכבים. ומכל מקום בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לה להזהר. וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבש או להציע אפלו המכבסין מקדם. רק לכבוד שבת מתר ללבש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים ולהחליף את מטפחות הידים [מגבות] כדרך שעושין בשאר שבתות. אבל סדינים לבנים, אסור להציע. ואשה שצריכה ללבש לבנים לספר שבעה נקיים, מתרת לכבס וללבש. וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות [חתולים] שמלכלכין אותן תדיר מתר לכבסן:
[י] אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים או מנעלים חדשים או לארג אנפילאות (גרבים ך זאקקען שטרומפף) אפלו על ידי אמן עובד כוכבים. ולצרך גדול כגון לנשואין שיהיו מיד אחר תשעה באב, מתר על ידי אמן עובד כוכבים אבל לא על ידי ישראל, וקדם ראש חדש מתר בכל ענין לתתן אפלו לאמן ישראל, ומתר לו לעשותן אפלו אחר כך:
[יא] נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה משום דזה נקרא שתי, וכיון שבטלה אבן שתיה שהיתה בבית המקדש החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן:
[יב] אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפלו בצונן. אך לרפואה כגון יולדת או מעברת שקרובה ללדת שטוב לה לרחץ, וכן אדם חלוש, שצוה אותו הרופא לרחץ מתרין לרחץ, אפלו בחמין. וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה. ואם טובלת בלילה שאחר תשעה באב ואי אפשר לרחץ, אזי יכולה לרחץ בערב תשעה באב. וכן כשלובשת לבנים, יכולה לרחץ מעט כדרכה כיון שאינה עושה לתענוג:
[יג] ראש חדש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחץ בחמין בכל ערב שבת, מתר גם עתה לרחץ אפלו בחמין. אבל בערב שבת חזון אסור לרחץ בחמין אפלו למי שרגיל בכך, כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת, מתר לו גם עתה. אך לא בבורית (בסבון ך זייף) ולא במי אפר (לויג). ומי שרגיל לטבל כל ערב שבת, מתר לו גם עתה לטבל בצונן, אבל מי שמבטלה לפעמים, אסור לו:
[יד] אבל שחל יום שלשים שלו בשמונה עשר בתמוז או אחר כך עד ערב ראש חדש אב, מתר לו להסתפר. אבל מראש חדש ואילך גם בכהאי גונא אסור בכבוס ובתספרת (עין אליהו רבא סימן תקנ"א סעיף קטן ל"ב):
[טו] מילה שהיא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן ואמו לובשין בגדי שבת, אבל המכניס את התינוק (געפאטער) אסור. אך האשה המכנסת את התינוק נוהגת ללבש בגדי שבת, כיון שזהו כל מצותה. וגלוח יש להתיר להם קדם שבת חזון אבל אחר כך אסור:
[טז] כבר כתבנו בסעיף ט' כי בשבת חזון לובשין בגדי פשתן לבן דהינו הכתנת ופוזמקאות [הגרבים] שאינן אלא מפני הזעה. אבל שאר בגדי שבת תליא במנהג המקומות אם להחליפן או לא. ובבית הכנסת מחליפין את הפרכת והמפות והמעילים בשבת חזון, אך לא בשבת שחל בו תשעה באב:
[יז] נוהגין בשבת חזון לקרא למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן ולא יעלה אז לשלישי. (מגן אברהם סימן רפ"ב ס"ק י"ד):
[ב] נוהגין שאין מברכין "שהחינו" בימים האלו. ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש, משום דהיה צריך לברך "שהחינו". ועל פדיון הבן מברכין "שהחינו" שלא להחמיץ את המצוה. ועל פרי יש להקל לברך "שהחינו" בשבת או אפלו בחל אם לא ימצא פרי זה לאחר תשעה באב. לא יכו התלמידים או הבנים בימים האלו:
[ג] וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים האלו לא שערות הראש ולא שער הזקן, ולא כל שער שבגופו. ואסור לגדולים לספר את הקטנים:
[ד] השפה העליונה שבזקן כל שמעכב את האכילה, נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בו תשעה באב, אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לאסר:
[ה] קציצת הצפרנים, אין לאסר רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצרך טבילתה מתרת גם אז. וכן המוהל יכול לתקן צפרניו לצרך הפריעה:
[ו] בשלש שבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב מפטירין שלשה דפרענותא שהן, דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו. וסמנם דש"ח. ואם טעה וקרא בשבת הראשונה ההפטרה של פרשה דיומא, מפטירין בשבת הבאה "דברי ירמיהו" וגם "שמעו" מפני שהן סמוכות זו לזו. חל ראש חדש אב להיות בשבת, מפטירין "השמים כסאי". ויש מקומות שמפטירין "שמעו":
[ז] משנכנס אב ממעטין בשמחה. אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה. ואם קצץ עם עובד כוכבים לציר לו את ביתו, אם יכול לפיסו בדבר מעט שימתין עד אחר תשעה באב נכון הדבר, ואם לאו מתר. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים לשתמיט מניה משום דריע מזליה, אם אפשר ישתמט כל החדש, ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב. אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב:
[ח] מנהג בכל ישראל, שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואסור אפלו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שמן, ואפלו בשר עוף אסור. ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו, יכול לאכל בשר עוף. ולצרך חולה הכל מתר. ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכל מן שבעה באב ולהלן. וכן נוהגות קצת יולדות להמנע מבשר ויין משבעה באב ואילך, כי באותו היום נכנסו עובדי כוכבים להיכל (כדלקמן סימן קכ"ד סעיף כ'). ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא, גם כן מתרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שיכות במצוה יכול להזמין עוד עשרה אנשים לרעות. אבל רק אותם שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מתר אפלו בערב תשעה באב קדם חצות היום אבל לא אחר כך. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה (עין סימן קס"ג סעיף ח') ואסורין בבשר ויין, אלא יש לעשותה במאכלי חלב. וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רב הכוס נותנין לו, ואם לאו יכול המבדיל בעצמו לשתות:
[ט] וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו. ואפלו חלוק או בגד שאינו רוצה ללבשו עד אחר התענית, ואפלו לתתם לכובסת עובדת כוכבים אסור. וישראלית מתרת לכבס בגדי עובד כוכבים. ומכל מקום בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לה להזהר. וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבש או להציע אפלו המכבסין מקדם. רק לכבוד שבת מתר ללבש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים ולהחליף את מטפחות הידים [מגבות] כדרך שעושין בשאר שבתות. אבל סדינים לבנים, אסור להציע. ואשה שצריכה ללבש לבנים לספר שבעה נקיים, מתרת לכבס וללבש. וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות [חתולים] שמלכלכין אותן תדיר מתר לכבסן:
[י] אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים או מנעלים חדשים או לארג אנפילאות (גרבים ך זאקקען שטרומפף) אפלו על ידי אמן עובד כוכבים. ולצרך גדול כגון לנשואין שיהיו מיד אחר תשעה באב, מתר על ידי אמן עובד כוכבים אבל לא על ידי ישראל, וקדם ראש חדש מתר בכל ענין לתתן אפלו לאמן ישראל, ומתר לו לעשותן אפלו אחר כך:
[יא] נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה משום דזה נקרא שתי, וכיון שבטלה אבן שתיה שהיתה בבית המקדש החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן:
[יב] אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפלו בצונן. אך לרפואה כגון יולדת או מעברת שקרובה ללדת שטוב לה לרחץ, וכן אדם חלוש, שצוה אותו הרופא לרחץ מתרין לרחץ, אפלו בחמין. וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה. ואם טובלת בלילה שאחר תשעה באב ואי אפשר לרחץ, אזי יכולה לרחץ בערב תשעה באב. וכן כשלובשת לבנים, יכולה לרחץ מעט כדרכה כיון שאינה עושה לתענוג:
[יג] ראש חדש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחץ בחמין בכל ערב שבת, מתר גם עתה לרחץ אפלו בחמין. אבל בערב שבת חזון אסור לרחץ בחמין אפלו למי שרגיל בכך, כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת, מתר לו גם עתה. אך לא בבורית (בסבון ך זייף) ולא במי אפר (לויג). ומי שרגיל לטבל כל ערב שבת, מתר לו גם עתה לטבל בצונן, אבל מי שמבטלה לפעמים, אסור לו:
[יד] אבל שחל יום שלשים שלו בשמונה עשר בתמוז או אחר כך עד ערב ראש חדש אב, מתר לו להסתפר. אבל מראש חדש ואילך גם בכהאי גונא אסור בכבוס ובתספרת (עין אליהו רבא סימן תקנ"א סעיף קטן ל"ב):
[טו] מילה שהיא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן ואמו לובשין בגדי שבת, אבל המכניס את התינוק (געפאטער) אסור. אך האשה המכנסת את התינוק נוהגת ללבש בגדי שבת, כיון שזהו כל מצותה. וגלוח יש להתיר להם קדם שבת חזון אבל אחר כך אסור:
[טז] כבר כתבנו בסעיף ט' כי בשבת חזון לובשין בגדי פשתן לבן דהינו הכתנת ופוזמקאות [הגרבים] שאינן אלא מפני הזעה. אבל שאר בגדי שבת תליא במנהג המקומות אם להחליפן או לא. ובבית הכנסת מחליפין את הפרכת והמפות והמעילים בשבת חזון, אך לא בשבת שחל בו תשעה באב:
[יז] נוהגין בשבת חזון לקרא למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן ולא יעלה אז לשלישי. (מגן אברהם סימן רפ"ב ס"ק י"ד):