די זעלבע ווי דער כינעזער וואס געשטאכען די וואך, יא!, הייליגע הייליגע נשמות.ישראל זענען עלול אויף רציחה די זעלבע ווי דער וואס האט באקומען די ברכת ''על חרבך'', נאר די חילוק.צווישען די ביידע איז, דבאמת.ד''על חרבך''.הוא.קללה, דהיינו, אז די עשיו, ווען די וועסט טון איינע פון די מעשים תעתועים וועט מען גלייך טייטלען אויף דעם ''על חרבך'', ער איז דאך א רוצח, און דיין ברודער יעקב, אפילו ער וועט טון די זעלבע מעשים תעתועים ווי די, זיין הענט וועט זיין די זעלבע פארשמירט מיט בלוט ווי דיינס, אבער דער פלעק וואס דער על חרבך לאזט איבער וועט ער נישט האבן...
דאס איז שוין דער אפיציעלער עם סגולה...דער אזוי גערופענער עם הנבחר...בוז יבוזו להם...
מיין הארציגע וואונטש פאר די בחורים וואס האבן ערמארדערט דעם אומשולדיגען רחמנות'דיגער ארימער אראבער, זאל דער אויבעשטער העלפען, זיי זאלען זיצען לעבנסלענגליך און תפיסה אזוי ווי עס קומט זיך זיי, און מען זאל מקיים זיין מיט זיי וואס דער רמב''ם שרייבט און פ''ג מהל' רוצח
ד ובכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבים מיתת בית דין--אם רצה מלך ישראל להורגם בדין המלכות ותקנת העולם, הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרוג אותן בהוראת שעה--אם הייתה השעה צריכה לכך, הרי יש להם רשות כפי מה שיראו.
ה הרי שלא הרגם המלך, ולא הייתה השעה צריכה לחזק הדבר--הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה, ולאסור אותן במצור ובמצוק שנים רבות, ולצערן בכל מיני צער: כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים, שלא יהיה להם הדבר לפוקה ולמכשול לבב, ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני, ואיפטר.
און ווי שרייבט נאך און פ''ד
יא [ח] ההורג נפשות, ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת, אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני שני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות--כל אלו הרצחנין, כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיהן; ואחר כך מאכילים אותן שעורים, עד שכרסם נבקעת מכובד החולי.
יב [ט] ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתות בית דין--אלא אם נתחייב מיתה, ממיתין אותו; ואם אינו חייב מיתה, פוטרין אותו: שאף על פי שיש עוונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים. אפילו עבודה זרה, ואין צריך לומר עריות או חילול שבת--אינן כשפיכות דמים: שאלו העוונות הן מעבירות שבין אדם להקדוש ברוך הוא, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חברו. וכל מי שיש בידו עוון זה, הרי הוא רשע גמור; ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה, ולא יצילו אותו מן הדין--שנאמר "אדם, עשוק בדם נפש . . ." (משלי כח,יז).
יג צא ולמד מאחאב עובד עבודה זרה, שהרי נאמר בו "רק, לא היה כאחאב" (מלכים א כא,כה); וכשנסדרו עוונותיו וזכייותיו לפני אלוהי הרוחות, לא נמצא לו עוון שחייבו כליה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות: שנאמר "ותצא הרוח, ותעמוד לפני ה'" (ראה מלכים א כב,כא; דברי הימים ב יח,כ), זו רוח נבות; ונאמר לה "תפתה וגם תוכל" (מלכים א כב,כב; דברי הימים ב יח,כא). והרי הוא הרשע לא הרג בידו, אלא סיבב; קל וחומר להורג בידו.
און איך האף די אלע עסקנים ודומיהן וועלו נישט מער פארשעמען עם ישראל, מיט וואס זיי גייען גיין עסקענען פאר די בחורים, זיצען.זאלן זיי זיצען!! הענגען זאל מען זיי הענגען!!
ויה''ר שיקוים עלינו הכתוב ובערת הרע מקרבך, אמן!