הקדמה להדפסה שניה פון הרב יצחק שילת (פון
דא)
פתח דבר להדפסה השניהלפני כשמונה שנים, זמן קצר אחרי הסתלקותו של מו"ר הגאון המופלא ר' גדליהו נדל זצ"ל, הוצאתי לאור ספר זה, שבו כינסתי, כפי שכתבתי בפתיחה, מעט מן המעט מתורתו המיוחדת. קוה קיויתי שיהיה זה חלק ראשון, ואחריו יבואו עוד חלקים, מתוך מה שנשאר משיעוריו למשמרת בקלטות (בדרך כלל התנגד להקלטת השיעורים, באומרו שתורה צריך ללמוד כל פעם בעמל מחודש, ולא לסמוך על סיכומים, אך בשנים האחרונות שינה קצת ממנהגו והרשה להקליט). לצערי, מסיבות של חששות כאלה ואחרים, נמנעים המחזיקים בקלטות שיעוריו מלהוציאם לאור, ומונעים טוב מבעליו, דהיינו מכל שוחרי תורת אמת, וזאת למרות צוואתו המפורשת של הרב זצ"ל שביקש בערוב ימיו לכתוב את מה שבקלטות, כי הדברים חשובים (ראה מה שכתבתי בסוף ההקדמה, עמ' ט'. אין כוונתי שדוקא אני צריך לשכתב את הקלטות. אדרבה, יעשו זאת אחרים ואשמח בהם. ידוע לי שיש קלטות לפחות על עניני תערובות ועל עניני ירושה משיעורים שמסר בכולל חזון איש, על חלק ראשון מ'מורה נבוכים' משיעור יומי שמסר בביתו, על שער הגמול לרמב"ן ועל הפרשיות הראשונות של ספר שמות, וכן קלטות של שיעורים שמסר בשטרסבורג שבצרפת]. מצוה לקיים דברי המת, כל שכן דבריו של מי שבמיתתו נקרא חי.
$ ר' גדליה היה בן חורין. הוא בז למוסכמות וללחצים חברתיים הבנויים על בקשת כבוד ומעמד, רדיפת בצע, ושאר יצרי מעללי איש. חתר כל ימיו לעמוד לפני ה' באמת, ולהשתדל לכוון לאמיתה של תורת אמת. כמה פעמים התבטא שכל מה שהתורה רוצה ממך זה שתהיה אדם ישר והגון.
רוב לומדי הספר שזכיתי להוציא לאור התפעלו מהקריאה המיוחדת שלו בפרשיות בראשית ומגישתו למדע. אכן, יש ממה להתפעל (אע"פ שבחלק מן הרעיונות העיקריים כבר קדמוהו חכמים אחרים), אך לעניות דעתי החשיבות העיקרית בתורתו של ר' גדליה היא דוקא בצד ההלכתי, דהיינו בתובנה שהוא השריש שהתורה שבעל פה כולה, על דרכי הלימוד שלה מן התורה שבכתב, מיוסדת על ההבנה וההיגיון האנושיים. חיבור התורה שבעל פה לתורה שבכתב, והמושג "הרעיון של המצוה" שהוא הרבה להשתמש בו, מחזירים אותנו מתפיסה פורמליסטית, חסרת פשר, של ההלכה, אל דרך הלימוד המקורית של חז"ל. ועוד חזון למועד בע"ה לבאר את הדברים יותר.
הדפסתי את הספר שנית כמות שהוא, בתיקון טעויות דפוס בודדות שנפלו בו. אמנם, זכיתי להוסיף בו הפעם עוד שיעורים אחדים ודברים קצרים מתורתו של ר' גדליה, מעטי הכמות ורבי האיכות, שהיו שמורים אצלי, ולא הוכנסו לספר בהדפסה הראשונה. יהי רצון שידובבו שפתותיו, ויפוצו מעינותיו.
יצחק שילת