מפלגת הלייבור בבריטניה השעתה בחשאי 50 מחבריה בשל אמירות אנטישמיות ואנטי ישראליות
הדיווח של הטלגרף הבריטי ציטט בכירים במפלגה שאמרו כי השעיית חמישה חברים בשבוע האחרון היתה רק קצה הקרחון. עוד דווח כי בכירים במפלגה מתכננים להדיח את היו"ר ג'רמי קורבין
03.05.2016 08:21
מפלגת הלייבור בבריטניה השעתה בחשאי 50 מחבריה בעקבות אמירות נגד ישראל כחלק מהניסיונות להתמודד עם המשבר שמסעיר את שורות המפלגה, ימים ספורים לפני הבחירות המקומיות במדינה שייערכו ביום חמישי. כך דיווח היום (שלישי) הטלגרף הבריטי.
בכירים חשפו כי ועדת המשמעת של המפלגה מוצפת באחרונה בחקירות נגד מספר רב של חברי לייבור המקורבים למנהיגה ג'רמי קורבין ומשתייכים לצדה השמאלני קיצוני של המפה הפוליטית. באחרונה פורסם על מספר חברי מפלגה, במיוחד בדרג המקומי שלה, שהושעו בעקבות התבטאויות שפרסמו בעיקר ברשתות החברתיות נגד ישראל. אולם לדברי בכירים במפלגה, מקרים אלה הם רק קצה הקרחון.
אתמול הודיעה המפלגה על השעיית שלושה חברים נוספים בשורותיה עקב התבטאויות נגד ישראל. השלושה מצטרפים אל חברת הפרלמנט נאז שאה וראש העיר לונדון לשעבר קן ליווינגסטון שהושעו בשבוע שעבר. אחד המושעים החדשים הוא חבר מועצת העיר נוטינגהאם, איליאס אזיס. זאת, בעקבות חקירה על פוסט שכתב לפני מספר חודשים בפייסבוק נגד ישראל. אזיס כתב כי "יהודים ומוסלמים חיו זה לצד זה במזרח התיכון, בשלום, לפני 1948. אולי היה חכם יותר להקים את מדינת ישראל ביבשת אמריקה, שהיא גדולה מספיק. ישראל יכולה לעשות 'רילוקיישן' אפילו היום". מדובר בפוסט הדומה בתוכנו לאחד הפוסטים שכתבה שאה.
העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" דיווח כי המושעה השני הוא סלים מולה, ראש העיר בלאקברן לשעבר וחבר מועצת העיר בהווה. זאת, אחרי שנודע כי בפוסט שפרסם בשנת 2014 כתב מולה: "ציונים יהודים הם בושה לאנושות". המושעה השלישי הוא חבר מועצת העיר ברנלי, שאה חוסיין, שביולי 2014 פרסם בטוויטר ציוץ בגנות הכדורגלן הישראלי יוסי בניון.
הלילה הודה קורבין לראשונה כי יש בעיה במפלגתו, אולם הדגיש כי היא "לא גדולה במיוחד". בראיון לדיילי מירור הבריטי הוא אמר: "יש מספר קטן מאוד של אנשים שאמרו דברים שהם לא היו צריכים להיאמר. לכן אמרנו שיהיו השעיות ותהיה חקירה".
בטלגרף נכתב עוד כי ישנם בכירים במפלגה שחוששים מאוד לגורלה בעקבות המשבר עד כדי כך שהם דנים באופן פתוח וחופשי על אפשרות של ניסיון הפיכה בתוך שורותיה לאחר משאל העם שייערך ביוני על עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. על פי הדיווח, הם מתכננים להדיח את קורבין מהתפקיד אם תוצאות הבחירות יהיו רעות עבורם, ומי שמתכנן להשתלט על התפקיד הוא ג'ון מקדונל, שר בממשלת הצללים.
......
ליווינגסטון אמר הבלים על היטלר, אבל נגע בעצבים החשופים של התנועה הציונית
בניגוד להצהרתו של ראש העיר לונדון לשעבר, היטלר, כמובן, לא היה ציוני. אך התבטאותו של בכיר הלייבור נוברת בפצע ומעלה מחדש את הדיון שהסעיר את היישוב היהודי במאה הקודמת
01.05.2016 22:20
חמי שלו
לראש העיר לונדון לשעבר קן ליווינגסטון יש היסטוריה ארוכה של התבטאויות אנטי - ישראליות , אנטי - ציוניות ואנטישמיות . הוא תיאר את ישראל כגזענית , האשימה בטיהור אתני ותבע להעמיד לדין את מנהיגיה על פשעים נגד האנושות . הוא טען שאין הבדל בין הליכוד לבין חמאס . הוא תיאר עיתונאי יהודי כשומר במחנה ריכוז , הישווה בין יהודים בריטיים המתנדבים לצה"ל למוסלמים בריטיים המתגייסים לארגוני טרור ואמר שיהודי בריטניה לעולם לא יצביעו עבור הלייבור " כי הם עשירים". עכשיו הוא הסתבך בשל טענתו שאדולף היטלר "תמך בציונות" , אמירה חסרת שחר אך בוודאי לא החמורה בהתבטאויותיו. היא לא היתה זוכה לתהודה כה גדולה אילמלא באה על רקע הטענות על האנטישימיות הרווחת במפלגת הלייבור הבריטית .
היטלר לא היה ציוני, כמובן, אף שגיבה לפרקים את ההסדרים שגובשו בשנות השלושים של המאה הקודמת בין המשטר הנאצי והנהגת התנועה הציונית בארץ ישראל. אדולף אייכמן היה זה שהכריז על עצמו "אני ציוני", אף שציוניותו נבעה בעיקר מכך שראה בהגירת יהודים לפלסטינה פתרון יעיל לסילוקם מגרמניה לפני שהיטלר החליט על צעדים יותר דרסטיים.
ניפוח הקשרים בין הציונות לשלטונות הרייך השלישי משמש מזה שנים כאמצעי תעמולה של אנטי-ציונים, מכחישי שואה ואוהדי הנאצים - ולעתים קרובות גם של יריבים פוליטיים בישראל. שונאי ישראל מבקשם להכתימה באמצעות כריכת קיומה ואיפיון התנהלותה עם המשטר הנאצי; אוהדיו של היטלר מבקשים מצידם להכשיר את השרץ. ספרו של הסופר המרקסיסט לני ברנר "הציונות בעידן הדיקטטורים", שצוטט על ידי ליווינגסטון כתנא דמסייע, נחשב לאורים ותומים בנושא. כותרת ספרו של מחמוד עבאס, המבוסס על הדוקטורט המפורסם שכתב בשנת 1982 עבור המכון לחקר המזרחנות במוסקבה, היא "הקשרים החשאיים בין הציונות לנאציזם". גם חנה ארנדט, בדיווחיה על משפט אייכמן, התייחסה בהרחבה לקשרים בין הציונות לתנועה הנאצית, וזכתה בשל כך לקיתונות של גידופים מידי מבקריה.
במוקדן של הטענות על שיתוף פעולה לפני פרוץ המלחמה - בניגוד לטענות על שת"פ אחרי פרוץ הקרבות, למשל בפרשת קסטנר - עומד הסכם ההעברה, שנחתם בשנת 1933 בין ההסתדרות הציונית בגרמניה למשטר בברלין ואומץ רשמית על ידי התנועה הציונית כולה בקונגרס הציוני ה-19 שהתכנס בלוצרן בשוויץ בשנת 1935. בלבו של ההסכם עמד ההסדר על פיו מהגרים יהודים לפלסטינה דאז יכלו למכור את רכושם בגרמניה ולקבל תחתיו מימון לרכישת נדל"ן בארץ ישראל. במסגרת ההסכם, התחייבו הציונים שלא להשתתף בחרם שהכריזו יהודי העולם על גרמניה ואף לפעול לביטולו.
כששים אלף יהודים ניצלו את ההסכם, וכך גם ניצלו מהשמדה. היה עליהם להפקיד בגרמניה סכום מינימום של אלף לירות שטרלינג, שווה ערך לכמעט מאה אלף דולרים של היום. אף שנאלצו למכור את רכושים במחירי הפסד ניכרים, הם הזרימו כשמונה מיליון ליש"ט באופן ישיר וכשישה מליון ליש"ט באופן עקיף, כמעט מיליארד וחצי דולר במונחים של היום, לכלכלה הציונית בארץ ישראל, שכרעה באותם שנים תחת הנטל של משבר כלכלי עולמי ומהומות אלימות של פלסטינים. העולים החדשים היוו נדבך מרכזי בעליה החמישית, שנחשבת לאחד מעמודי התווך בבניית המדינה שבדרך. אמי, זכרונה לברכה, נמלטה מהנאצים בשל הסדר דומה שנחתם מאוחר יותר עם הנאצים לגבי צ׳כוסלובקיה, שאיפשר הגירה של סטודנטים.
הסכם ההעברה גרם לסערה גדולה: מנהיגים יהודים בארה"ב נדהמו מהסכמת הציונים בארץ ישראל לשבור את החרם הכלל-עולמי שזה עתה הכריזו עליו והאופוזיציה הרוויזיוניסטית בישראל האשימה את הנהגת הישוב שהפכה לבת-ברית של היטלר. על רקע זה התרחש הרצח של חיים ארלוזורוב על חוף ימה של תל-אביב ב-16 ביוני 1933, מעשה שעתיד להרעיל את התנועה הציונית למשך שנות דור. דוד בן גוריון היה משוכנע שאת הרצח ביצעו אנשי ימין שהתנגדו לתפקיד הפעיל של ארלוזורוב במגעים עם הנאצים על הסכם ההעברה. שלושה חברי "ברית הביריונים" ובראשם מנהיג התנועה, אבא אחימאיר, נעצרו כחשודים ברצח אך זוכו בשלבים שונים של משפטם. בין אלה שיצאו להגנתם ולהדיפת "עלילת הדם" של ראשי הישוב נגד הרוויזיוניסטים היו אביו של ראש הממשלה, בנציון נתניהו וכן סבו, נתן מיליקובסקי.
טענתם של אחימאיר ואחרים על שיתוף הפעולה בין הציונים לנאצים, שאומצה מאוחר יותר על ידי גורמים חרדים, המשיכה להדהד בציבוריות הישראלית במשך עשרות שנים. מנחם בגין נהג לייסר את בן גוריון על הסכם ההעברה "שחתם עם היטלר וגורינג": הוא ייחס להסכם לא רק את שלילת החרם על גרמניה אלא אף את סלילת הדרך למדינות העולם לסחור עם הנאצים. בן גוריון, מצידו, נהג לתאר את ז׳בוטינסקי, בגין ורוויזיוניסטים אחרים כמעריציו וכממשיכי דרכו של הצורר הנאצי ואף כ"היטלריסטים". אילו נבר ליווינגסטון בפרוטוקולים של העימותים הפוליטיים בארץ ישראל בוודאי היה מוצא מגוון עדויות שיתמכו בטענתו שהיטלר היה ציוני, או לפחות שהציונים היו משת"פים שלו, מחציתם בגירסה שציונים=בן גוריון ומפא"י ומחציתם האחרת שמדובר בז׳בוטינסקי ואנשיו.
היסטוריונים לא מצאו ראיות לכאן או לכאן שיצביעו על גישתו של היטלר להסכם בשנים שגובש ונחתם, אך ידוע שבין השנים 1937-1939 הוא העניק להסכם גיבוי והבטיח את קיומו. בניגוד לטענתו המקוממת של ליווינגסטון, זה לא הופך את היטלר לציוני, בין היתר משום שהשמיד מיליוני יהודים ובהם ציונים רבים בפוטנציה שהיו יכולים לשנות לחלוטין את ההיסטוריה היהודית והציונית גם יחד. לגבי התנהלותה של הנהגת התנועה הציונית, שהויכוח על מגעיהם עם הנאצים שקע בשני העשורים האחרונים, קשה לשפוט את מעשיהם הנואשים בתקופה כה נואשת, גם בעזרת 80 שנות מבט לאחור: האם ההסדרים שחתמו עם הנאצים היו בבחינת חטא בל יכופר או כורח בל יגונה?