צו וועם געהערן די מתנות וואס קומען מיט ביי א ארדער?
שאלה: איך בין ממונה צו באשטעלן אפיס סופלייס ביי די ארבעט.
עס איז דא קאמפאניס וואס שיקן צוריק מתנות ווען מען באשטעלט פאר א געוויסע סכום.
מיין פראגע איז צו געהערט עס פארן בעל בית ווייל איך קויף איין מיט זיין געלט, אדער פאר מיר, ווייל די מתנות זענען דאך געמאכט אז מען זאל האבן חשק צו איינקויפן ביי זיי. קומט אויס אז זיי שיקן עס פאר דעם וואס קויפט איין, און נישט פאר די בעל בית.
תשובה:
אויב ווייסט מען נישט פאראויס דערפון איז די הלכה יחלוקו, ווייל עס איז א ספק צו וועם עס געהערט.
אבער ווען מען ווייסט פאראויס דערפון, קען זיין אז עס איז ווי גלייך מען האט זיך אויסגענומען אז דאס איז די פרייז. ממילא געהערט עס פארן בעל הבית.
בדבר השאלה אי מה שמקבלים מתנות על שקונים הרבה למי הוא המתנה לבעל הבית דממעות דידיה קונים או להקונה שבעבור שהוא קנה מקומפני זו הם שולחים והוי שלו
תשובה בחו”מ סי’ קפ”ג ס”ו היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוס’ השליח עם בעל המעות ואם היה דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וכתב הרמ”א מיהו אם אמר המוכר בפי’ שנותן לשליח הכל של שליח ע”כ
והנה טעמא דדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות דאמרינן דכך הוא מחירו כעת והיינו דהשתא הוא בזול ואם כן אין לשליח כלום ואם כן בנידון דידן דשולחים מתנות והיינו דמבקשים מחירו ושוב שולחים אין לומר דהדבר זול ואם כן לא שאני לן בין יש לו קצבה או לא והכל לכאורה תלוי בדין דבר שיש לו קצבה דחולקין ואם כן לכאורה צריך להיות הדין חולקין
אמנם בטעם הדבר דחולקין רש”י ז”ל כתב הטעם משום דיש להסתפק למי נתן הנותן המוכר למשלח או לשליח מ”ה חולקין וכן ס”ל להרמב”ן ז”ל ולפי זה אם אמר בפי’ שהוא נותן לשליח הכל לשליח אבל הרי”ף והרא”ש והעיטור כתבו הטעם משום דבאה ההנאה לשליח ע”י מעותיו של המשלח וכתב הר”ן דאליבייהו אפילו נתן בפי’ לשליח חולקין וכתב הסמ”ע דהרמ”א דפסק דאם אמר לשליח הכל לשליח הוא כרש”י ולכן לפעמים לפי ראות עיני הדיין יש לסמוך על הרי”ף וסיעיתיה ע”ש והש”ך תמה על פסק הרמ”א דכתב כרש”י ולא כהרי”ף ע”ש ועיין קצוה”ח דאם אמר דנותן למשלח לכו”ע הכל למשלח ע”ש
ועיין עוד בקצוה”ח בשם הרמב”ן היכא שטוען השליח שהוא ההנהו למוכר ומשו”ה נתן לו ודאי הכל לשליח ע”ש ולכן כאן כיון דביד השליח לילך לאיזה קומפני שרוצה ונמצא הוא ההנהו למוכר ולכן נתן היה צריך להיות הכל לשליח
אמנם נראה דהני מילי דלא ידעי קודם לכן דהקומפני נותנת אבל אם ידוע קודם לכן דבשביל כך וכך קניה נותנת הקומפני מתנות אלו הוי כאלו כן מחירו דבסכום כזה עולה מחירו לסכום זה ולא שאני אם הם נותנים בזול יותר או שולחים מתנות דהרי ידוע בכמה הוא מקודם לזה והכל לבעל המעות
תשובה בחו”מ סי’ קפ”ג ס”ו היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוס’ השליח עם בעל המעות ואם היה דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וכתב הרמ”א מיהו אם אמר המוכר בפי’ שנותן לשליח הכל של שליח ע”כ
והנה טעמא דדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות דאמרינן דכך הוא מחירו כעת והיינו דהשתא הוא בזול ואם כן אין לשליח כלום ואם כן בנידון דידן דשולחים מתנות והיינו דמבקשים מחירו ושוב שולחים אין לומר דהדבר זול ואם כן לא שאני לן בין יש לו קצבה או לא והכל לכאורה תלוי בדין דבר שיש לו קצבה דחולקין ואם כן לכאורה צריך להיות הדין חולקין
אמנם בטעם הדבר דחולקין רש”י ז”ל כתב הטעם משום דיש להסתפק למי נתן הנותן המוכר למשלח או לשליח מ”ה חולקין וכן ס”ל להרמב”ן ז”ל ולפי זה אם אמר בפי’ שהוא נותן לשליח הכל לשליח אבל הרי”ף והרא”ש והעיטור כתבו הטעם משום דבאה ההנאה לשליח ע”י מעותיו של המשלח וכתב הר”ן דאליבייהו אפילו נתן בפי’ לשליח חולקין וכתב הסמ”ע דהרמ”א דפסק דאם אמר לשליח הכל לשליח הוא כרש”י ולכן לפעמים לפי ראות עיני הדיין יש לסמוך על הרי”ף וסיעיתיה ע”ש והש”ך תמה על פסק הרמ”א דכתב כרש”י ולא כהרי”ף ע”ש ועיין קצוה”ח דאם אמר דנותן למשלח לכו”ע הכל למשלח ע”ש
ועיין עוד בקצוה”ח בשם הרמב”ן היכא שטוען השליח שהוא ההנהו למוכר ומשו”ה נתן לו ודאי הכל לשליח ע”ש ולכן כאן כיון דביד השליח לילך לאיזה קומפני שרוצה ונמצא הוא ההנהו למוכר ולכן נתן היה צריך להיות הכל לשליח
אמנם נראה דהני מילי דלא ידעי קודם לכן דהקומפני נותנת אבל אם ידוע קודם לכן דבשביל כך וכך קניה נותנת הקומפני מתנות אלו הוי כאלו כן מחירו דבסכום כזה עולה מחירו לסכום זה ולא שאני אם הם נותנים בזול יותר או שולחים מתנות דהרי ידוע בכמה הוא מקודם לזה והכל לבעל המעות