רופען 311 צו א איד
שאלה
מעג מען קאלן 311 ווען א איד טוט למשל מאכן א גערודער ביינאכט וואס שטערט
שטארק, צו א געשעפטסמאן וואס מאכט אן שטארקע שמוץ פאר די שכנים, און מען
האט שוין געבעטן כמה פעמים און עס העלפט נישט.
רופן צו א דין תורה איז כמעט נישט שייך, מעג מען רופן 311? הייסט עס מסירה?
תשובה
מען טאר נישט, נאר אויב מען האט קודם גערופען צו דין תורה, און בי”ד האט ג’פסק’נט בזכותו, און דער נתבע איז נישט ציית.
ומכאן יוצאת תוכחת מגולה צו די וואס רופען 311 פאר יעדע קלייניקייט, זיי זענען בכלל פון מוסרים וואס האבן נישט קיין חלק לעולם הבא, כנפסק בסי’ שפ”ח ס”ט וכל המוסר ישראל ביד עכו”ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא ע”כ.
ועיין למטה דברים נוראים ממרן החפץ חיים ומעשה נורא מהגר”א זללה”ה.
על השאלה אם מותר לצלצל למספר 311 ולהתלונן על מי שעושה רעש בלילה ומפריע הרבה, או על בעל חנות שעושה לכלוך ליד שכניו, לאחר שביקשו הרבה פעמים שיפסיק ולא עזר, ולקרא לדין תורה כמעט שלא שייך ע”כ השאלה ?
תשובה! חו”מ סי’ שפ”ח ס”ז בהג”ה י”א דאדם המוכה מחבירו יכול לקבול לפני גוים אע”פ דגורם למכה היזק גדול ע”כ,ועיין באחרונים שמבואר שעכ”פ אם יש חשש שיוכה עוד דודאי שרי לקבול לפני גוים, ואם כן לאחר ההזהרה שיפסיק מלעשות רעש ומללכלך לפני רשותם ואינו עוזר לכאורה היה יכול לקבול ולצלצל למספ’ 311 .
אך עיין סי’ קנ”ו ס”ב חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו,ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולין לישון מקול הפטיש או מקול הריחיים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו, הג”ה וי”א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו אפי’ לכתחלה אינן יכולים למחות,ודוקא בנ”א בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם יכולים למחות ע”כ, וכן הוא בסי’ קנ”ה סט”ו וע”ש סל”ט.
אמנם בכל אלה הנזכרים, מיירי שהוא עושה קול הפטיש לצרכו שיש לו צורך משום פרנסתו, ולכן לא יוכל לעכב רק כשמזיקו כשיש לו חולה הראש,אבל כשעושה רעש ללא צורך נראה דיכול למחות ולמנעו.
ולגבי הא שעושה לכלוך, הנה אסור לקלקל רשות הרבים כמבואר בסי’ תי”ב ס”ה, ואם כן יש ביד השכנים לעכב.
ועיין סי’ שפ”ח ס”ט בהגה אם מסרו, מותר למוסרו דהרי יוכל להרגו בדין, במקום שיש חשש שיחזור וימסרנו, או אם אי אפשר להציל עצמו בדרך אחר ע”כ, מבואר דאם יכול להציל עצמו בדרך אחר אסור למסור, ועיין ביאור הגר”א על הא דלעיל ס”ז, ואם כן כיון דיכול לילך לב”ד שיאמרו לו שלא יעשה רעש ויקלקל רשות הרבים צריך לילך לב”ד קודם, ואם לא ישמע לקול ב”ד, מותר לילך ולקבול ולצלצל למס’ 311, ורק באופן שיוכל למחות כביארנו לעיל.
ומכאן יוצאת תוכחת מגולה,לאלו שמצלצלים על כל דבר למס’ 311, והם בכלל מוסרים שאין להם חלק לעולם הבא, כנפסק בסי’ שפ”ח ס”ט וכל המוסר ישראל ביד עכו”ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא ע”כ.
ואעתיק כאן מש”כ מרן החפץ חיים בספר שם עולם ח”ב בהשמטות, וז”ל כמה גדלה חטאת האדם מי שהולך ומלשין על ישראל לפני עו”ג, ועונו גדול מנשוא ודינו שוה לאפיקורס והכופרים בתורה ובתחית המתים שגהינם כלה והם אינם כלים כמו ששנינו בר”ה דף י”ח, וכתבו המקובלים שעונשו עבור זה שיבוא בכלב נובח, וכעין זה שמעתי בשם הגר”א זלה”ה, וכך היה המעשה שהגר”א קבל ע”ע ענין גלות, ונזדמן ששכר בדרך עגלה אצל עגלון אחד ישראל, והסוס בהליכתו בדרך נזדמן שסר מן הדרך והלך על ערוגות ההולכות בצדו, והערוגות היה של עכו”ם, ונסתכל העכו”ם מרחוק ורץ להעגלה להכות להגר”א היושב בתוכה, והיה ברצון הגר”א לענות לו אינני פושע בזה, העגלון חייב בזה שלא שמר בהמתו כראוי, ונתחזק ולא ענה אותו דבר, ואמר הגר”א אח”כ שאלו ענהו דבר זה היה נכנס עי”ז בכלל מלשין, והיה מוכרח אח”כ לבא עבור זה בכלב נובח, ולא היה מועיל לו להצילו מזה לא תורתו ולא מצותיו, מכל זה ידע האדם איך להזהר מענינים כאלו כל ימיו עכ”ל, הרי אף שהיה אומר בשביל הצלתו, שלא היה אפשר להציל באופן אחר, היה נכנס בדין מסור, דמ”מ אין על העגלון חיוב מכות, ולא דמי להא דלעיל שאין המזיק רוצה למנוע, והוא עצמו המזיק, אבל העגלון שנכנס בשוגג, וכבר שוב אינו מזיק להגר”א, וגם לכתחלה היה רק גורם, אין עליו בדין ולכן הוי בכלל מסור ודוק.
תשובה! חו”מ סי’ שפ”ח ס”ז בהג”ה י”א דאדם המוכה מחבירו יכול לקבול לפני גוים אע”פ דגורם למכה היזק גדול ע”כ,ועיין באחרונים שמבואר שעכ”פ אם יש חשש שיוכה עוד דודאי שרי לקבול לפני גוים, ואם כן לאחר ההזהרה שיפסיק מלעשות רעש ומללכלך לפני רשותם ואינו עוזר לכאורה היה יכול לקבול ולצלצל למספ’ 311 .
אך עיין סי’ קנ”ו ס”ב חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו,ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולין לישון מקול הפטיש או מקול הריחיים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו, הג”ה וי”א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו אפי’ לכתחלה אינן יכולים למחות,ודוקא בנ”א בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם יכולים למחות ע”כ, וכן הוא בסי’ קנ”ה סט”ו וע”ש סל”ט.
אמנם בכל אלה הנזכרים, מיירי שהוא עושה קול הפטיש לצרכו שיש לו צורך משום פרנסתו, ולכן לא יוכל לעכב רק כשמזיקו כשיש לו חולה הראש,אבל כשעושה רעש ללא צורך נראה דיכול למחות ולמנעו.
ולגבי הא שעושה לכלוך, הנה אסור לקלקל רשות הרבים כמבואר בסי’ תי”ב ס”ה, ואם כן יש ביד השכנים לעכב.
ועיין סי’ שפ”ח ס”ט בהגה אם מסרו, מותר למוסרו דהרי יוכל להרגו בדין, במקום שיש חשש שיחזור וימסרנו, או אם אי אפשר להציל עצמו בדרך אחר ע”כ, מבואר דאם יכול להציל עצמו בדרך אחר אסור למסור, ועיין ביאור הגר”א על הא דלעיל ס”ז, ואם כן כיון דיכול לילך לב”ד שיאמרו לו שלא יעשה רעש ויקלקל רשות הרבים צריך לילך לב”ד קודם, ואם לא ישמע לקול ב”ד, מותר לילך ולקבול ולצלצל למס’ 311, ורק באופן שיוכל למחות כביארנו לעיל.
ומכאן יוצאת תוכחת מגולה,לאלו שמצלצלים על כל דבר למס’ 311, והם בכלל מוסרים שאין להם חלק לעולם הבא, כנפסק בסי’ שפ”ח ס”ט וכל המוסר ישראל ביד עכו”ם בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא ע”כ.
ואעתיק כאן מש”כ מרן החפץ חיים בספר שם עולם ח”ב בהשמטות, וז”ל כמה גדלה חטאת האדם מי שהולך ומלשין על ישראל לפני עו”ג, ועונו גדול מנשוא ודינו שוה לאפיקורס והכופרים בתורה ובתחית המתים שגהינם כלה והם אינם כלים כמו ששנינו בר”ה דף י”ח, וכתבו המקובלים שעונשו עבור זה שיבוא בכלב נובח, וכעין זה שמעתי בשם הגר”א זלה”ה, וכך היה המעשה שהגר”א קבל ע”ע ענין גלות, ונזדמן ששכר בדרך עגלה אצל עגלון אחד ישראל, והסוס בהליכתו בדרך נזדמן שסר מן הדרך והלך על ערוגות ההולכות בצדו, והערוגות היה של עכו”ם, ונסתכל העכו”ם מרחוק ורץ להעגלה להכות להגר”א היושב בתוכה, והיה ברצון הגר”א לענות לו אינני פושע בזה, העגלון חייב בזה שלא שמר בהמתו כראוי, ונתחזק ולא ענה אותו דבר, ואמר הגר”א אח”כ שאלו ענהו דבר זה היה נכנס עי”ז בכלל מלשין, והיה מוכרח אח”כ לבא עבור זה בכלב נובח, ולא היה מועיל לו להצילו מזה לא תורתו ולא מצותיו, מכל זה ידע האדם איך להזהר מענינים כאלו כל ימיו עכ”ל, הרי אף שהיה אומר בשביל הצלתו, שלא היה אפשר להציל באופן אחר, היה נכנס בדין מסור, דמ”מ אין על העגלון חיוב מכות, ולא דמי להא דלעיל שאין המזיק רוצה למנוע, והוא עצמו המזיק, אבל העגלון שנכנס בשוגג, וכבר שוב אינו מזיק להגר”א, וגם לכתחלה היה רק גורם, אין עליו בדין ולכן הוי בכלל מסור ודוק.