ווען גייט יא אן די הלכה אז מען דארף קויפן ביי א יוד?
שאלה: מען האט גענפערט פאריגע וואך (בעל-בית #10)אז מען מעג קויפן ביי א גוי האלסעיל. ווי ווייט איך געדענק איז די הלכה אז אויב דער איד רעכנט ווייניגער ווי א שתות מער ווי דעם גוי צ.ב. אז דער גוי גיט א געוויסע אייטעם פאר 55. און דער איד גיט עס פאר 60. דארף מען קויפן ביים איד,
זאל מען ביטע מסביר זיין ווען עס גייט אן די הלכה פון א שתות, און ווען נישט.
יש”כ
ל.א.
תשובה:
א) א זאך וואס האט א באוויסטע אפגעשטימטע פרייז און דער יוד בעט מער, קען מען קויפן ביים גוי.
ב) אויב איז נישט “מחירו ידוע” דארף מען קויפן ביי א יוד ביז א “חומש” (נישט קיין שתות).
בדבר השאלה לברר אמתי מחויב לקנות מישראל אפילו ביוקר עד שתות יתר ואמתי אינו צריך לקנות.
כתבתי בפעם הקודמת דאם מחירו ידוע דהיינו דיש לו מחיר קבוע והישראל מוסיף על המחיר אינו צריך לקנות אצלו אפילו הוא מוסיף דבר מועט על המחיר אבל אם אין המחיר ידוע דהיינו שיש שמוכרים במחיר זה ויש במחיר צריך הוא לקנות אצל ישראל בדבר מועט יותר.
ודבר זה לפי מה שכתב הרמ”א הוא מדינא כמו שהביא ראיות לזה מהלואה ונתינת נבילה לגר ולא למכר לעכו”ם אמנם לשום האהבת חסד ואפילו אם הכנעני מוסיף מעט יותר על המקח אפי”ה מוטב למכור לישראל בפחות וכן ה”ה לענין קנין מוטב יותר שיקנה מישראל אפילו אם יצטרך להוסיף מעט יותר משמע שרק מוטב ואינו חובה ואפשר שכתב לשון מוטב משום שכתב שם בשם הסמ”ע שאין לב”ד לכופו ורק מצוה איכא יעו”ש.
ואין לומר הלא גם אני ישראל וכשם שאני מחיוב להנות הישראל הרי אני צריך אותו לעצמי ופרנסתי מצומצמת דאין זה נכון כלל דכמו שאני מחויב בצדקה כן חייבה תורה כה”ג להנות הישראל ואם הוא עני שצריך ליה לדידיה אפשר שמותר לקנות אצל עכו”ם בפחות.
ומה שכתב מעלת כבודו השעור הוא שתות לא ידעתי מנליה ולכאורה דמהו לענין אונאה דעד שתות הוי מחילה ביתר משתות מטל מקח ובשתות קנה ומחזיר אונאה לכן חשיב ליה למע”כ שתות דבר מועט ועד שתות צריך לקנות אמנם לענ”ד דדבר מועט מקרי עד חומש כמבואר בחו”מ סי’ קע”א ס”ה.
כתבתי בפעם הקודמת דאם מחירו ידוע דהיינו דיש לו מחיר קבוע והישראל מוסיף על המחיר אינו צריך לקנות אצלו אפילו הוא מוסיף דבר מועט על המחיר אבל אם אין המחיר ידוע דהיינו שיש שמוכרים במחיר זה ויש במחיר צריך הוא לקנות אצל ישראל בדבר מועט יותר.
ודבר זה לפי מה שכתב הרמ”א הוא מדינא כמו שהביא ראיות לזה מהלואה ונתינת נבילה לגר ולא למכר לעכו”ם אמנם לשום האהבת חסד ואפילו אם הכנעני מוסיף מעט יותר על המקח אפי”ה מוטב למכור לישראל בפחות וכן ה”ה לענין קנין מוטב יותר שיקנה מישראל אפילו אם יצטרך להוסיף מעט יותר משמע שרק מוטב ואינו חובה ואפשר שכתב לשון מוטב משום שכתב שם בשם הסמ”ע שאין לב”ד לכופו ורק מצוה איכא יעו”ש.
ואין לומר הלא גם אני ישראל וכשם שאני מחיוב להנות הישראל הרי אני צריך אותו לעצמי ופרנסתי מצומצמת דאין זה נכון כלל דכמו שאני מחויב בצדקה כן חייבה תורה כה”ג להנות הישראל ואם הוא עני שצריך ליה לדידיה אפשר שמותר לקנות אצל עכו”ם בפחות.
ומה שכתב מעלת כבודו השעור הוא שתות לא ידעתי מנליה ולכאורה דמהו לענין אונאה דעד שתות הוי מחילה ביתר משתות מטל מקח ובשתות קנה ומחזיר אונאה לכן חשיב ליה למע”כ שתות דבר מועט ועד שתות צריך לקנות אמנם לענ”ד דדבר מועט מקרי עד חומש כמבואר בחו”מ סי’ קע”א ס”ה.