“או קנה מיד עמיתך” ביי האלסעיל

1 געראטעוועטע הודעות אויף דעם בלאט

סעריע: אליבא דהילכתא · דורך: מכון בדרכי נועם · וואך: תזו"מ , תש"ע · בעל-בית נומער: 10 · דאטום: 2010-04-12
http://www.balboos.com/content/2010/04/או-קנה-מיד-עמיתך-ביי-האלסעיל/ קאפיע אין ארכיוו
געראטעוועטער אשכול · נאר צום לייענען
שריפט
#1
“או קנה מיד עמיתך” ביי האלסעיל

שאלה: איך קויף איין האלסעי”ל כדי צו פארקויפען ווייטער, עס איז דא אויך נישט אידישע האלסעילער”ס וואס גיבן אסאך מאל ביליגערע פרייזען ווי די אידישע, כידוע ביי האלסעיל איז מען מקפיד אפילו עטליכע סענט אויף א אייטעם.
איז מיין שאלה אויב איך בין מחויב אלץ צו נעמען ביי א יוד אפילו ווען ער איז טייערער.
ש. נאה מונסי נ”י

תשובה: מען געפינט ביי הלואה אז אויב עס איז עיקר פרנסתו מעג מען גיין צום גוי.
דאך, אויב איז דער ריוח נישט אזוי גרויס, און מען קויפט ביים איד אפילו מען האט ווייניגער ריוח, איז זיכער אז דאס איז א מצוה, כש”כ אויב דער איד איז א ארימאן, וואס דאן איז א מצוה לתומכו.
והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה.

תשובה כתוב בפרשת בהר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך וגו’ ודרשינן בספרא הובא ברש”י שם מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך ת”ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך ת”ל או קנה מיד עמיתך ע”כ.
והרמ”א בתשובה סי’ י’ בהיסוד השלישי כתב ואין לומר דזהו דוקא כשהכותי והישראל נותנין בערך ובמקח אחד אבל כשהכותי מוזיל טפי שרי ליקח ממנו כדי להרויח במקחו דהא גרסינן בפרק איזהו נשך תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי עמי וכותי עמי קודם ופריך בגמרא פשיטא ומשני אמר רב נחמן אמר רב הונא תנא לא נצרכה אלא דאפילו לכותי ברבית שנאמר לנכרי תשיך אפ”ה עמי קודם ואין לומר דדוקא התם שאינו מפסיד משלו אלא שאינו מרויח אבל במקום שמפסיד משלו כי הכא אינו צריך להקדים לישראל דהא בהדיא גרסינן בע”ז דף כ’ ובפסחים דף כ”א ע”ב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה או מכור לנכרי ר’ יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה ור’ מאיר לתרוויהו בין בנתינה בין במכירה ואו דכתוב לאקדומי גר לנכרי ור’ יהודה לאקדומי לא בעינן קרא סברא הוא הרי אף שמפסיד מקרנא דידיה גר קודם לנכרי לר’ יהודה מסברא ולר’ מאיר מקרא ע”כ.
והקשה מרן באהבת חסד דיני מצות הלואה פרק ה’ בנתיב החסד אות יב הא איתא בחו”מ סימן קע”ה ס”מ לענין מצרנות ופסקה שם בסמ”ע דדוקא אם יכול למוכרה לישראל בדמים שנותן העכו”ם מחויב למכור לישראל אבל אינו חייב למוכרה לישראל בפחות ומשמע שם בסמ”ע אפילו דבר מועט ותי’ אף שאין חיוב עליו לכופו בדין דלא משמתינן ליה בכה”ג אבל מצוה יש עליו ע”כ ע”ש וכתב שם דאם מחירו ידוע ורוצה הישראל שיתן לו בפחות וכן לקנות אם העכו”ם נותן כפי המחיר והישראל מוסיף דאין צריך לקנות אצלו ע”ש ואם כן לכאורה צריך הוא לקנות מישראל אף שמעכו”ם כשיקנה ירויח טפי.
מכל מקום נראה דלקנות האלסעי”ל (WHOLESALE) כדי למכור לאחרים שרי כשהעכו”ם נותן בזול יותר שהרי לימודו של הרמ”א הוא מהלואה דמקשינן עמי ועכו”ם עמי קודם פשיטא וה”נ כאן פשיטא דלא היה צריך קרא לכתוב דצריך לקנות מישראל דפשיטא כשהוא בשוה וע”כ אפילו כשעכו”ם מוזיל אם כן כמו דבהלואה איתא שם הלכה ג’ ואם עיקר פרנסתו הוא ע”י הלואת עכו”ם ברבית חייו קודמין ע”כ ואם כן ה”נ כיון שזה הוא פרנסתו לקנות ולמכור וכל שקונה בזול יותר פרנסתו מצויה יותר אינו צריך לקנות אצל ישראל.
ואף שלא כתב באהבת חסד אלא באופן שלישראל בחנם ולעכו”ם ברבית אבל כשלשניהם מרויח ובאחד קצת יותר לא כתב היינו משום שמיירי בהלואה שאסור מישראל ליקח רבית על כרחך לישראל בחנם אבל להרויח דמותר לקנות מישראל להרויח כיון שמרויח יותר בקניתו מעכו”ם שרי ליה.
ועוד ע”ש בס”ח ואם בא ישראל לשאל כלי ממנו ועכו”ם רוצה לשכור ממנו אותו הכלי נ”ל דאפילו הוא רוצה ליתן לו עבור זה רק דבר מועט אין צריך להשאיל לישראל ולא דמי להלואה דמחויב להלות לישראל בחנם אף שיפסיד עי”ז הריוח דריבית דכנעני א’ דעל הלואה יש מ”ע מיוחדת אם כסף תלוה וגו’ ואחז”ל דהאי אם חובה הוא וכו’ ע”ש והוא מיירי במשאיל ובשוכר שלא לפרנסתו כל שכן לפרנסתו דשרי ולכן נראה דמותר לו לקנות אצל העכו”ם כה”ג.
מכל מקום אם הריוח מועט ומונע את עצמו לקנות מעכו”ם כדי להנאות את הישראל ודאי מצוה קעביד וגם אם הישראל עני שמצוה לתומכו ודאי מצוה קעביד.