שאלה: איז די הלכה פון קויפען ביי א איד טאקע א געהעריגע חיוב? למעשה זעט מען נישט אז מענטשן זענען נזהר אין דעם. וואס טוט זיך ווען מען איז ענג אין פרנסה? איז מען אויך מחויב?
לייזער ג”וו ב”פ
תשובה:
א)עס איז א חיוב צו קויפן ביי א יוד.
ב)עס קען זיין א לימוד זכות אויף דעם וואס מאנכע זענען נישט נזהר, אז דאס איז צוליב דעם וואס טייל גוי’אישע גרויסע געשעפטן נעמען צוריק ביז דרייסיג טאג, און געבן צוריק געלט. וואס ביי אזא פאל איז מותר אויב דער יוד געבט נישט צוריק קיין געלט, אפילו ער געבט קרעדיט
ג) עס איז מעגליך אז א עני איז נישט מחויב, מען זאל דאס דורכרעדן מיט א מורה הוראה
מוטב למכור לישראל בפחות וכן ה”ה לענין קנין מוטב יותר שיקנה מישראל אפילו אם יצטרך להוסיף מעט יותר משמע שרק מוטב ואינו חובה ואפשר שכתב לשון מוטב משום שכתב שם בשם הסמ”ע שאין לב”ד לכופו ורק מצוה איכא יעו”ש.
ואין לומר הלא גם אני ישראל וכשם שאני מחיוב להנות הישראל הרי אני צריך אותו לעצמי ופרנסתי מצומצמת דאין זה נכון כלל דכמו שאני מחויב בצדקה כן חייבה תורה כה”ג להנות הישראל ואם הוא עני שצריך ליה לדידיה אפשר שמותר לקנות אצל עכו”ם בפחות . ומה שכתב מעלת כבודו שאין העולם נזהרים בזה אפשר דבדבר שדרך החניות הגדולות אפשר להחזיר עד שלשים יום ובחניות של ישראל אינו יכול להחזיר שוב אינו צריך לקנות אצל ישראל שאצל ישראל הוא מתחייב לשלם איך שיהיה משא”כ אצל העכו”ם ואף אם הישראל נותן פתק שיוכל בזה לקנות בפעם אחרת דבר אבל את המעות אינם מחזירים שוב אינו צריך לקנות אצל הישראל דהרי אם לא יצטרך לה שוב יצטרך לשמור שטרו מן העכברים והרי אמרו שאינו צריך לשלם ממון של חוב על סמך שובר משום האי טעמא ואפילו למ”ד שצריך לשלם על סמך שובר היינו משום שהוא חייב לו ואין הפסד זה כדאי שלא יצטרך לשלם חיובו אבל כאן שאין הוא חייב לו כלום אלא משום שצריך לקנות אצל ישראל קודם, במקום הפסד לא אמרינן וזה שצריך לשמור שטרו הוי הפסד וזה למוד זכות על מה שקונים אצל עכו”ם.
דבר זה לפי מה שכתב הרמ”א הוא מדינא כמו שהביא ראיות לזה מהלואה ונתינת נבילה לגר ולא למכר לעכו”ם אמנם לשום האהבת חסד ואפילו אם הכנעני מוסיף מעט יותר על המקח אפי”ה
מוטב למכור לישראל בפחות וכן ה”ה לענין קנין מוטב יותר שיקנה מישראל אפילו אם יצטרך להוסיף מעט יותר משמע שרק מוטב ואינו חובה ואפשר שכתב לשון מוטב משום שכתב שם בשם הסמ”ע שאין לב”ד לכופו ורק מצוה איכא יעו”ש.
ואין לומר הלא גם אני ישראל וכשם שאני מחיוב להנות הישראל הרי אני צריך אותו לעצמי ופרנסתי מצומצמת דאין זה נכון כלל דכמו שאני מחויב בצדקה כן חייבה תורה כה”ג להנות הישראל ואם הוא עני שצריך ליה לדידיה אפשר שמותר לקנות אצל עכו”ם בפחות . ומה שכתב מעלת כבודו שאין העולם נזהרים בזה אפשר דבדבר שדרך החניות הגדולות אפשר להחזיר עד שלשים יום ובחניות של ישראל אינו יכול להחזיר שוב אינו צריך לקנות אצל ישראל שאצל ישראל הוא מתחייב לשלם איך שיהיה משא”כ אצל העכו”ם ואף אם הישראל נותן פתק שיוכל בזה לקנות בפעם אחרת דבר אבל את המעות אינם מחזירים שוב אינו צריך לקנות אצל הישראל דהרי אם לא יצטרך לה שוב יצטרך לשמור שטרו מן העכברים והרי אמרו שאינו צריך לשלם ממון של חוב על סמך שובר משום האי טעמא ואפילו למ”ד שצריך לשלם על סמך שובר היינו משום שהוא חייב לו ואין הפסד זה כדאי שלא יצטרך לשלם חיובו אבל כאן שאין הוא חייב לו כלום אלא משום שצריך לקנות אצל ישראל קודם, במקום הפסד לא אמרינן וזה שצריך לשמור שטרו הוי הפסד וזה למוד זכות על מה שקונים אצל עכו”ם.