די מעשה האט פיהל מער פרטים. איך ברענג דא פון א חב"ד טלגרם טשאנעל, מלא משיחיסטישע נערישקייטען מיט אינטרעסאנטע מעשות און פארטיי שוואנצעריי ושאר ירקות.
(י"ח באדר) יתקיים משפטם של הרופאים, ושבוע לאחר מכן, בשנים עשר במארס (כ"ה באדר) תתבצע הוצאתם להורג. מיד לאחר מכן יוחל בביצוע תכנית הגירוש. שבועיים-שלושה לפני מועד הגירוש המתוכנן, כבר הוכנו בתחנות הרכבת של כל אחת מהערים הגדולות בברית-המועצות עשרות רכבות שהמתינו לקליטת היהודים ולהובלתם לסיביר. במקומות סגורים וסודיים בסיביר הקפואה הוקמו בזריזות מחנות ריכוז עם צריפים שנועדו לאכלס מאות אלפי יהודים.
כעבור שנים רבות התברר עוד כי המזימה לא הסתכמה בכך – לא סתם גירוש למחנות עבודה בסיביר, אלא שילוח למחנות השמדה כפי שהקימו הנאצים שנים ספורות קודם לכן!
אף שיהודי רוסיה לא חלמו באותה שעה באיזו צרה הם נתונים באמת, ואפילו לא חשבו עד כמה עליהם לחשוש לעתיד, הם סבלו לא-מעט צרות שהתחילו כבר לרחף על ראשם. ככל שהתקדם מועד "משפט הרופאים", יהודים ברחבי ברית-המועצות סבלו יותר ויותר מעלבונות וגידופים, מביזיונות וחרפות. הם הושפלו ונרדפו בכל מקום. ברחוב, במקום העבודה וגם בקרב השכנים. השנאה הגיעה לממדים כאלו שיהודים נמנעו מלצאת לרחוב. היו גם מקרים שזרקו יהודים מהאוטובוס תוך כדי נסיעה…
"משפט הרופאים" צבר תאוצה. התעמולה הארסית גברה מיום ליום. התחושה של יהודים רבים בכל העולם הייתה שכלל ישראל ברוסיה – בשלטונו העריץ של סטאלין – עומד לפני סכנה מוחשית נוראה. שום מוצא לא נראה באופק ויהודים בכל העולם שפכו שיחם ודמעתם לפני היושב במרומים.
ד
יום שלישי, י"ד באדר. חג הפורים תשי"ג. ניו-יורק.
קהל גדול נאסף במוצאי פורים להתוועד במחיצת הרבי. עשרות מהנוכחים בהתוועדות היו יהודים מרוסיה שרק לפני שנים מספר יצאו מאחורי מסך הברזל. חלקם 'ישבו' בעצמם תקופות ארוכות והרגישו את נחת זרועו של סטאלין על בשרם ממש. הם וחבריהם בוודאי לא יכלו שלא לחשוב על אחיהם הנתונים היום בצרה ובשביה ובסכנה נוראה מאחורי מסך הברזל.
ההתוועדות, כדרכו בקודש של הרבי, נמשכה שעות ארוכות. במהלך ההתוועדות אמר הרבי אחת-עשרה שיחות קודש. כדרכו בקודש, בתחילת ההתוועדות אמר מאמר חסידות עמוק מאוד המבוסס על הפסוק במגילת אסתר "ויהי אומן את הדסה". לאחר מכן המשיך באמירת שיחות בעניינא דיומא, כשבין לבין שרו ניגונים ואמרו 'לחיים' כנהוג.
שעות הלילה התקדמו במהירות. בשעה של לפנות בוקר, חוורו לפתע פני קודשו של הרבי ונעשו להבים מתוך דבקות מיוחדת. החסידים כבר זיהו כי מדובר באותה דבקות שלפני אמירת מאמר חסידות, דברי אלוקים חיים. כולם היו בהפתעה, שכן אף לא פעם נאמרו שני מאמרים בהתוועדות אחת.
אחרי דקות אחדות, בעוד הכול ממתינים למאמר ועל פניו הק' ניכרות היטב הרצינות והדבקות המיוחדת – פתח הרבי והפתיע בסיפור:
"בתקופת המהפכה ברוסיה לאחר מפלתו של הצאר, הורה כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע לחסידים שישתתפו בבחירות שנערכו במדינה. לאור זאת, הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד החסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה. הוא הגיע בפשטות גמורה רק כדי לקיים את ההוראה של הרבי. מובן שהוא עשה זאת לאחר טבילה במקווה וחגירת אבנט, כראוי לקיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו – ראה אנשים עומדים ומכריזים "הו-רה", ועמד גם הוא והכריז "הו-רע, הו-רע, הו-רע"…
בספרו זאת, תיאר הרבי איך עשה בדיוק אותו חסיד – הוא עצם את עיניו, הרים את שתי ידיו יחד כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים "הו-רה הו-רה, הו-רה". כשציבור החסידים שנכח בהתוועדות ראה את הרבי עוצם את עיניו הקדושות, מניף את שתי ידיו הקדושות יחד כלפי מעלה ומכריז כך שלוש פעמים "הו-רה, הו-רה, הו-רה" – לא הבינו החסידים מה קורה כאן…
אחרי שסיים הרבי לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא עוצם את עיניו הקדושות, מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים "הו-רה, הו-רה, הו-רה"…
אחר כך הסתובב הרבי לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד. ושוב הסתובב הרבי לאחוריו, לעבר זקני החסידים שישבו שם, ושוב סיפר את הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד…
אלה היו המילים המפתיעות והמדהימות שהרבי השמיע, מתוך דבקות, כשפניו הק' יוקדות באש-קודש.
ציבור הנוכחים בהתוועדות היה נסער ונרגש, וכמובן – מופתע. אבל חסידים – שפיקחים הם – מיד הבינו שיש דברים בגו, והדברים שמימיים, נעלמים ונסתרים. ואז, מתוך התעוררות גדולה, קמו כולם על רגליהם והכריזו יחד בהתרגשות שלוש פעמים: "הו-רע, הו-רע, הו-רע"…
בין כה וכה השעין הרבי את ראשו הקדוש על גבי שתי ידיו על השולחן במשך דקות ארוכות, כשציבור החסידים נותר מופתע המום ולא קולט מה קורה פה. חלק מהחסידים ניגנו ניגונים, ואחרים שוחחו בתדהמה על המתרחש ברגעים אלה – קודם היה המחזה עם הסיפור המופלא, ומה קורה עכשיו?…
החסיד הרה"ח ר' יצחק גולדין ז"ל, חסיד קשיש יוצא רוסיה, פנה באותן דקות אל הרה"ח ר' מנחם מענדל שם טוב שעמד לידו ואמר לו:
"לי ברור שהרבי הורג עכשיו את סטאלין!"…
כעבור דקות ארוכות הרים הרבי הרים את ראשו, והחל באמירת המאמר השני באותה התוועדות מבוסס על הפסוק במגילת אסתר "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור".
לאחר ההתוועדות דיברו החסידים ביניהם על הפלא שבאמירת המאמר השני, ובייחוד על הסיפור שקדם למאמר, וכולם הבינו שבוודאי הדבר קשור באירוע חשוב ברוסיה – אך יותר מכך איש לא ידע.
ה
באותן שעות ישב החסיד הרה"ח ר' אהרן חזן בביתו שבמוסקבה יחד עם עוד כעשרים וחמישה יהודים.
עצם הסעודה הייתה בגדר איסור מוחלט. האווירה ברחוב המוסקבאי הייתה לוהטת כנגד היהודים. אף על פי כן החליט הרב חזן שלא להישבר, והוא, רעייתו ילדיו וכמה אורחים התאספו לסעודת פורים.
מצב הרוח בסעודה היה קודר מאוד. השמשות בחלונות הבית היו שבורות; הן נופצו לילה קודם לכן על ידי השכן הגוי. במקום לשמוח בשמחת פורים, דיברו המסובים על צרותיהם של יהודים בעבר, מעין אלה שהם עדים להן באותה שעה. הרב חזן עצמו נשא דברי עידוד וביטחון.
כשסיים את דבריו, קמו לפתע מהשולחן שניים מהילדים הקטנים, שמו יד על כתף והחלו לרקוד ולשיר! עובדה זו הפליאה את הנוכחים ורוממה את רוחם. אחד מהמסובים לא התאפק ואמר בהתרגשות:
"אם ילדים קטנים רוקדים ושרים – סימן הוא לנס גדול שיקרה לנו"…
ו
4 במארס 1953. י"ז אדר תשי"ג. מוסקבה.
קריין הרדיו הסובייטי פותח את מהדורת החדשות בקול עצוב ומספר כי סטאלין חלה בצורה חמורה ואיבד את הכרתו. הודעה רשמית זו על מחלתו של סטאלין הייתה דבר בלתי רגיל בברית המועצות, שכן תמיד נמנעו מלהודיע על מחלתם של אישי הצמרת. ציבור התושבים כבר הרגיש כי סטאלין מת, וגרסת הרדיו נועדה להכין את אזרחי המדינה לקראת המאורע כדי למנוע זעזוע במדינה. אולם הידיעה טרם אומתה לחלוטין.
חלף יום נוסף, ורק אז יצאה הודעה רשמית מסודרת כי הצורר סטאלין, ימח שמו מת מיתה חטופה. ברדיו הממלכתי של ברית-המועצות הודיעו בדרמטיות: "לפני יומיים [התאריך היהודי: מוצאי פורים בזמן ההתוועדות אצל הרבי] חלה סטאלין בצורה חמורה ואיבד את הכרתו ולמחרת בבוקר הוא מת.
מה גרם למותו הפתאומי של סטאלין? כמו כל דבר בימים ההם, הכול היה לוטה בערפל, וכך עד היום הזה. היו שסיפרו כי לקה בשבץ ורק לאחר שלושה ימים של גסיסה – מת. יש מספרים כי הוא מת בתוך התקפת טירוף, אחת מאלו שהיו תוקפות אותו בשנותיו האחרונות, ויש אומרים כי רצה לירות בחברי ממשלתו והם הקדימו רפואה למכה וחיסלו את מי שרצה לחסלם.
בעיתון האנגלי "לונדון כרוניקל" סופר מפי אדם שהיה קרוב מאוד לסטאלין ומיד לאחר מותו של סטאלין ערק לאנגליה, כי סטאלין קרא באותו לילה לווארושילוב, מי שהחזיק בתפקיד הרשמי של "נשיא ברית המועצות" ומסר לידו פתק שבו הופיעה הגזירה שכל יהודי ברית-המועצות יוגלו ויישלחו לבירוביג'אן, ושם יהרגו את כולם!… מטרתו של סטאלין הייתה, רחמנא ליצלן, להשלים את זממו של הצורר הנאצי ימח שמו. ווארושילוב קיבל את הפתק מידי סטאלין, קרא את הכתוב בו ואז זרק בעצבנות את הפתק לעבר פניו של סטאלין. לחוצפה כזו לא הסכין סטאלין מעודו, ומרוב כעס ותדהמה לקה במקום בהתקף לב ואחר כך מת!
היו שגרסו כי סטאלין לא מת מהתקף לב אלא מזריקת-רעל שהוזרקה לו בהוראת ראש הק.ג.ב. בירייה, בעקבות החשש של בכירי המימשל הרוסי שגירוש היהודים יגרום למלחמת עולם שלישית והם חששו מניצחון של ארה"ב שימוטט את רוסיה לחלוטין.
שלא כהמן בשעתו – הרי שמוסקבה לא צהלה ושמחה. אולם יהודי רוסיה נשמו לרווחה. הם לא יכלו לתאר לעצמם סיום מוצלח ומופלא יותר לעלילת הרופאים…
בן-לילה התהפכו היוצרות: ההנהגה החדשה של ברית המועצות הוקיעה את כל מעשי הזוועה של סטאלין ובהם 'משפט הרופאים'. כעבור זמן קצר הנחתה הממשלה החדשה את העיתון 'פראוודה' לפרסם כי כל הסיפור על פרשת הריגול לא היה אלא עלילה שביים סטאלין עצמו. העצורים שוחררו והסיפור נגמר.
בעקבות מותו של השליט העריץ, השתנה המצב ברוסיה בצורה משמעותית מאוד, אסירים 'פוליטיים' רבים שוחררו, ובהם חסידים רבים שהוגלו למחנות סיביר הרחוקים. כך תמה תקופה נוראה בחיי יהודי רוסיה.
ז
הרבי, כדרכו בקודש, מעולם לא הסביר את פשר אותם מאורעות שמימיים שחולל בהתוועדות פורים תשי"ג. מעין "אישור" לכך ניתן רק כעבור ארבעים שנה, כאשר אותו מאמר דא"ח מופלא הודפס והוגה מחדש על ידי הרבי. הרבי גם הגיה את ה'פתח דבר' לקונטרס ובכך אישר את הכתוב בו:
"לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה, הננו מוציאים לאור את המאמר דיבור המתחיל 'על כן קראו לימים האלה פורים', שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתוועדות פורים תשי"ג, המאמר השני שנאמר בהתוועדות דפורים בשנה ההיא, שאמירתו הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל, כפי שהבינו בשעתו מהסיפור שסיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א – כהקדמה ובסמיכות לאמירת מאמר זה – ע"דהוראת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בתקופת המהפיכה לאחרי מפלתו של הקיסר".
העיתוי המופלא למותו של סטאלין – בחג הפורים, יום מפלת צורר היהודים הראשון – הדגיש עוד יותר את העובדה שכמו בימים ההם, כך בזמן הזה נס גדול נעשה ליהודים בברית-המועצות וגרורותיה.
אבער קודם דארפסטו וויסען וויפיהל מאל ער האט דערמאנט די ענין פאר דעם אין מאמרים און שיחות.
זאגען חסידות צוויי מאל אין איין פארברענגען איז נישט קיין הימעל איבערקערעניש.