פון וויקעפידיע
הסיפור מוזכר בספרו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי "חיי עולם" כהוכחה לאמיתות עניין גלגול נשמות.[5]
הבבא סאלי הסביר את התופעה[2] על פי מדרש חז"ל במסכת נידה[6] בשם רבי שמלאי, העוסק בעניין עובר ברחם אמו, ובין הדברים נכתב: "ומלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה", כאשר במקרה זה, נאמרה הסברה, לא סטר לו המלאך ולא השכיח ממנו את התורה שלמד.
בהקדמה למהדורת שנת ה'תשס"ט של הספר "ידות אפרים" מביא המהדיר, ר' מרדכי בן יעקב פלדמן, ראש הכולל "פרי העץ" מירושלים, בשם הרב חיים אריה שפיץ, שכאשר סיפור הינוקא הפלאי התפרסם בעיתונות בארצות הברית, הסעיר הדבר את נפשו של ר' חיים אריה, והוא נסע לישראל ויחד עם חותנו, הרב יוסף אריה פלדמן, נפגש עם הילד, בביתו של הרב מרדכי פלדמן, ברחוב הקליר בירושלים. ר' חיים אריה הקריא בפני הילד קצת חומש, והילד המשיך בעל פה את הפסוקים הבאים אחרי הפסוקים ששמע, הדבר חזר על עצמו גם כשקראו לפני הילד קצת גמרא הילד המשיך בעל פה את דברי הגמרא בצורה ברורה, אף שניכר היה שהילד לא הבין את מה שאמר. ר' חיים אריה חשב שאולי זה מין טלפטיה שהילד קורא המחשבה של זה העומד לפניו, ולכן יודע את מה שרואה הקורא הכתוב לפניו, ולכן רצה לנסות את הילד באופן אחר, הוציא עיתון וקרא לפני הילד קטע מתוכו, אבל הילד לא הגיב כלל ולא ידע להמשיך אות אחת, אחר כך בדקו את הילד בעוד ספר (ששמו לא זכור לו כיום) וגם בזה המשיך הילד לקרוא. כיון שכך רצה ר' יוסף אריה לבדוק אם הוא יודע את הספר (של זקנו) "ידות אפרים" ומיד כשהתחילו לקרוא לפניו מספר זה, המשיך הילד ואמר כעשר מילים מהדברים הכתובים בספר, והדברים מעידים שספר "ידות אפרים" הוא תורת השם, אשר המלאך מלמדו לכל עובר טרם לידתו.
בחוברת תורנית שפורסמה לקראת פסח תשס"ד, הובאו דבריו של הרב לייב באקשט שסיפר ששלח מכתב אל הרב יחזקאל לוינשטיין, ובו כתב לו שקשה לו להאמין לסיפור ("וכי ייתכן ששכח המלאך לסטור ילד אחד מישראל?"). הוא הוסיף שאם הסיפור אמת, ראוי להציג את הילד לעין כל, משום ש"בזה יתברר אמיתת דתינו לכל העולם, כי הנה הוכחה ברורה היא שיש ילד קטן היודע את כל התורה כולה!". הרב לוינשטיין ענה: "העובדה אמת היא. בתי וחתני [הרב ראובן גינזבורג] גרים שתי דירות לאותה משפחה, ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו... כי אף שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני, הרי שמעתי אודות הדבר מבתי ומאמין אני לה". ומוסיף: "כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא, אמנם חזרתי בי, ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי, עצת היצר הרע היא להרוס כל אמונתנו שנבנית על 'אבותינו סיפרו לנו', והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן... די לנו בזה להאמין בו"[7].[8]
הרב יצחק רצאבי אמר שהסיפור הזה אכן מפורסם ושמע אותו מאחיו של הילד, ואף שמע מפי עדים נאמנים על כך שהילד נכנס לחדרו של האדמו"ר מבעלז וכאשר יצא משם התברר ששכח את כל תורתו, אבל הוא מחפש מקור מהימן להמשך הסיפור (פעולותיו של האדמו"ר מבעלז בתוך החדר).[3]
סיפורים דומים במקורות יהודיים [עריכה]
במקורות יהודיים מסופר על מקרים דומים. בשו"ת הרשב"א (המאה ה-13), חלק א' תשובה תקמ"ח מסופר: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה