40
(הריי"צ מספר) פעם נודע לאאמו"ר [הרש"ב] שחבורת המשכילים נועדו והחליטו להלשין למלוכה על כל האורטודוכסים. הם ערכו חומר רב ובו ראיות והוכחות בכתב שענין הדת פוגע בתרבות, ועוד כתבי פלסתר כיוצא בהם. ובהם תובעים תביעות מוחלטות לאסור דברים רבים ונוראים, ובפרט את הקבלה. אחד מראשיהם, שמו קרעפס, והוא מונה ע"י הממשלה לרב באודיסה. הוא אשר ערך את כל הניירות הללו, אסף את כל החומר הדרוש ונסע לפטרבורג כדי להגיש זאת לממשלה כאשר נודע לכ"ק אאמו"ר עדכ"ז, קרא אותי ואמר: סע לפטרבורג והשתדל לבטל את כל הענין.
הואיל וזה הי' צריך להעשות בסודי סודות, לכן — מספר כ"ק אדמו"ר — לקחתי עמי את רעייתי הרבנית נחמה דינה ופרסמנו שנוסעים אנו לרופא.
בבואנו לפטרבורג שהינו שם ימים אחדים ואני השתדלתי בכל כוחי לפעול בענין, אולם לא יכולתי לעשות מאומה. הודעתי זאת לאבי וקבלתי תשובה במברק שבכל זאת אתאמץ יותר ואשתדל לפעול לבטול הענין. עברו כמה ימים נוספים וכל השתדלותי היו לריק. קניתי כרטיס ונסעתי חזרה אל אבי כדי להודיע לו בעצמי שכל השתדלותי עלתה בתוהו.
בבואי לחדר אאמו"ר — מספר כ"ק אדמו"ר — היה זה בבוקר, ויתכונן הוא לתפילת שחרית. טליתו היתה מונחת מקופלת על כתפו והוא בדק את הציציות.
לאחר שסיפרתי לו את פרטי ההשתדלויות ומאמצי אשר לא הועילו לי לגמור את הענין ולבטלו, שזו היתה עיקר הכוונה. אמר לי כ"ק אאמו"ר:
פעם שלח אדמו"ר הזקן את בנו אדמו"ר האמצעי לשליחות מסוימת. והוא לא יכול הי' לעשות מאומה בענין זה. ויחזור אל אביו ויאמר לו שאיננו יכול לפעול מאומה בשליחות זו. ובשעה
שבא אדמו"ר האמצעי אל אביו אדמו"ר הזקן, טליתו של אדמו"ר הזקן היתה על כתפו ובדק את ציציותיו.
ואמר לו אדמו"ר הזקן:
רואה אתה? זוהי טלית, וטלית הוא ענין המקיף7, ומקיף מסמא את עיני החיצונים.
בשמוע זאת אדמו"ר האמצעי, חטף בידיו את ציציותיו של אביו, נשקם, ונסע חזרה לדרכו כדי לבצע את שליחותו. ואמנם בפעם הזאת הצליח.
ואמר כ"ק אדמו"ר[הריי"ץ]: בשמעי זאת מפי אאמו"ר, עשיתי כך גם אני, חטפתי את הציציות מטליתו של אבי, נשקתי. ונסעתי ברכבת מיד חזרה לפטרבורג. שוב התחלתי להסתובב וחשבתי מחשבות כיצד למלא את שליחותי. לפתע צץ רעיון במוחי. מה עשיתי? הלכתי אל המלון בו התאכסן קרעפס, וביקשתי ראיון אצלו. הוא קבלני בכבוד, משום שהכירני, או משום שהכיר את אבי. ישבנו ושוחחנו על הא ועל דא. נתגלגלו הדברים בדבר מזימותיהם. הוא לא הכחיד ממני מאומה. והתפאר לפני ואמר: בקרוב נראה מי ינצח. יש לנו — למשכילים — תכנית כזו שעוד מעט ויבוטלו הרבה מעניני הדת וכו' וכו', וכבר נמצא בידי חומר רב המקובץ על ידי, ומוכן כדי להגישו בעוד ימים אחדים לממשלה.
אמרתי לו: אולי יואיל כבודו להראות לי את החומר אשר הוא מתפאר בו כל כך? וענה: מדוע לא? הנה אראהו לכבודו, אינני מפחד כלל? משום שבעוד ימים אחדים יתברר הכל בממשלה, והם כבר יביאו לידי גמר את כל השיטות המיושנות שלכם אשר מתנגדות להשכלה. בדברו זאת הביא לי מחברות אחדות הכתובות בכתב ידו הטמאה. אני — מספר כ"ק אדמו"ר — לקחתי את כל כתב היד מידו. ובאין אומר ודברים התחלתי מיד לקרוע את הכל. קרעתי את כל כתבי השטנה לפסות נייר קטנות.
קרעפּס, בראותו זאת, בהלה גדולה אחזתהו. והתחיל לצעוק עלי, לשמצני ולגדפני:
מה עשית לי? אני יגעתי על זה חדשים רבים, עד שקבצתי, ערכתי וסדרתי הכל בסדר. הרצאות, בהן סימנים וסעיפים וכו' וכו' ועכשיו לא אוכל להשיג זאת בזמן קצר, ובעוד ימים אחדים עלי להגיש כל זה. וימשיך לצעוק, ויתמלא כעס וחימה עד כדי כך שסטר לי סטירת לחי. ואני, ברחתי מהמלון, ותיכף ומיד נסעתי לביתי, כדי לבשר לאבי את הבשורה. כל הענין התבטל ב"ה משום שלא היה למשכילים את החומר כדי להגיש. לאחר זמן קצר נודע לנו שקרעפס חלה בשחפת הגרון ומת מיתה חטופה.