ניצן די סיידוואלק פאר א צווייטענס הויז

1 געראטעוועטע הודעות אויף דעם בלאט

סעריע: אליבא דהילכתא · דורך: מכון בדרכי נועם · וואך: ויקהל , תשע"א · בעל-בית נומער: 37 · דאטום: 2011-02
http://www.balboos.com/content/2011/02/ניצן-די-סיידוואלק-פאר-א-צווייטענס-הויז/ קאפיע אין ארכיוו
געראטעוועטער אשכול · נאר צום לייענען
שריפט
#1
ניצן די סיידוואלק פאר א צווייטענס הויז

שאלה:
עס איז דא א געשעפט נעבן מיין הויז, און דער בעל החנות לייגט אלץ אראפ סחורה און פארנט פון מיין הויז, וואס שטערט מיר שטארק. ער טענה’ט אז עס געהערט פאר’ן רבים און נישט פאר מיר.
קען איך מעכב זיין? האב איך מער בעלות דערויף ווי א צווייטן?
אגב, איך בין נישט בעל בית אויף די הויז, איך צאל נאר רענט, איז עס א נפק”מ להלכה?
בן ציון,
וומ”ס יצ”ו

תשובה:
אפילו אויב מען זאל אננעמען אז דער געשעפטסמאן האט א רעכט צו האלטן סחורה אין רשות הרבים, איז עס נאר אין פארנט פון זיין געשעפט. לכו”ע האט ער נישט קיין רשות צו לייגן סחורה פארנט פון א צווייטנס הויז.
אבער פון דעסטוועגן האט מען נישט קיין רשות מזיק צו זיין די סחורה וואס ליגט דארט שלא ברשות (נאר אויב מען קען בכלל נישט דורכגיין די גאס). נאר מען זאל גיין צו א בי”ד וואס וועט אים מזהיר זיין נישט צו לייגן קיין סחורה ברה”ר.
אויב איז די סחורה ניזק געווארן בטעות איז מען פטור פון באצאלן.
דאס וואס מען איז נאר א שוכר און נישט בעה”ב פון די הויז, נעמט נישט אוועק פון די רעכטן אין די רה”ר פארנט פון הויז.

על השאלה האם מותר לבעל החנות להניח חפצים על יד ביתו כיון שהוא רשות הרבים הוא רשות לכולם .
תשובה ! ברשות הרבים אין רשות לשום אדם להניח חפצים לבד מדברים או מקומות שנתנו חכמים רשות להניח כגון בבבא קמא דף כ”ז ע”ב קרנא דעצרי דהוא קרן זוית הסמוכה לבית הבד דהואיל וברשות קעבדי פרש”י שמנהגם היה כן כשהיתה בית הבד מליאה בני אדם היו הבאים מושיבין כליהם ברשות הרבים וממתינין עד שיצאו אלו ע”כ וכאן אף אם נימא שיש לבעל החנות רשות להניח חפציו ליד חנותו אבל ליד רשות אחר לא גרע מכל רשות הרבים שאין לו רשות להניח שם חפציו
ומלבד זאת עיין משנה ברורה סי’ תרל”ז סק”י בהא דהצריך המג”א עיון האיך מותר לעשות סוכות ברשות הרבים כתב וז”ל ובתשובת שואל ומשיב סי’ קכ”ח דרחוב שלפני הבית הם שלו ולא מקרי ר”ה וכו’ ע”כ ואם כן ודאי שאין לבעל החנות להניח חפציו שם אמנם בפנים בשואל ומשיב מבואר דהוא רק בד’ אמות ואם כן בסמוך להבית בד’ אמותיו רשות בעל הבית הוא והוי כמניח החפצים ברשות של יחיד
וגם במדינה זו שדינא דמלכותא שכל אחד צריך לנקות סמוך לביתו ואם לא ענוש יענש על מה שלא ניקה וגם אם יפול הנופל על ידי זה שלא ינקה יצטרך לשלם אם כן ודאי דנקרא רשותו ואין לבעל החנות להשים שם חפציו. וכיון שהכל לבעל הבית גם השכיר יש לו לעכב שהרי בעל הבית שכר לו הבית שידור בו כדרך שהוא היה דר בו והשכיר לו זכותיו בענין זה ויכול לעכב ביד בעל החנות להשים שם חפציו .
אמנם כל האמור הוא לענין איסור על בעל החנות להניח שם חפציו אבל אין ביד הדר שם לשבור חפציו של בעל החנות דאמרינן שם בב”ק דדוקא בממלא כל רשות הרבים בכדים ואין לו מקום אחר לצאת אז מותר לו לבעל הבית לשבר בידים חפציו של המניח אבל אם יש לו מקום לעבור אסור לו לשבור ואם ישבר בידים שלם ישלם דאפילו המניח חפצים בחצרו של אחר אין בידו רשות לשבור בידים כמבואר בסי’ שע”ט ועיין בסמ”ע סי’ תי”ב ועיין בבית אפרים חחו”מ סי’ ע”ט אמנם אם נכנס ויוצא ולא נזהר ונשבר פטור ע”ש
ואין לומר שיהא כל הקודם זכה בהם כדאמרינן גבי מוציא את הזבל בסי’ תי”ד דרק היכא דאיכא שבח אמרינן הכי אבל כאן דליכא שבח לא הפקירו חכמים
בקיצור המורם מכל האמור דודאי אין רשות לבעל החנות להשים שם סחורתו אבל אין ביד בעל החצר לשבור ולזכות בהם אלא צריך לילך לב”ד שיאמרו ויזהירו לבעל החנות שלא ישים סחורתו שם ויהא זה שלום.