איך האב א פראגע, קען זיין עס איז ממש נישט צו דער זאך, אבער איך האב עס לעצטנס צוגעוויזן פאר געוויסע גדולים וטובים און ער האט געענפערט אהער און ער אהין, על כן, ווער וועס ווייסט צו זאגן זאל מוחל זיין און ענטפערן, ייש"כ.
דער ענין איז ווי פאלגענד:
הנני בזה על נקודה שזה זמן רב (קי"ל של כמה שנים) שענין זה מעיק לי מאוד בלב, ועל אף שאני יודע כי הספק אינו ספק והקושיא אינו קושיא, מ"מ הוי דברים שבלב שמפריעים לי הרבה, ובפרט בימים ובזמנים ועתות קודש, החל מיום השב"ק, ימים טובים, והימים הקדושים, אשר צצים ועולים ברעיוני בכל יום ויום עוד ענפים ועוד ענינים הכל נסבך בסבך אחד.
וטרם שאגיש אל עצם הענין אקדים כי הנה ידוע מה שאמר הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, כי מי שיש לו קושייות והרהורים עליו יתברך, אין זה אפיקורס, אלא טיפוש גמור הוא, כי מי שיש לו מוח על קדקדו ועינים פתוחות רואה בחוש כי הכל מושגח ע"י הקב"ה אשר הוא הוא השליט בכל העליונים ובתחתונים וכו' וכו'.
אבל מ"מ, הגם שלב יודע מרת נפשו, כי חסר לי הרבה מהעבודה על מדת התמימות, ואלי זהו התירוץ להבעי' שלי (שאולי אין זה בעי'), מ"מ אני מרגיש צורך לבוא בכתובים שמע"כ שליט"א יואיל בטובו לבוא בעזרינו בענין.
הנה ידוע כי העיקר הוא האמונה בו יתברך, וכלנו בני איש אחד נחנו, מיום בואנו עלי אדמות, לא היה יום ולא לילה שלא שמענו מ"נאר אמונה אין בורא כל עולמים"... וכל הספרי קודש עסוקים בזה כי תשורו מראש אמונה, כל מצותיך אמונה, אמונה הוא יסוד הכל, וכו' ואכמלה"ב. וכן בחיידר המלמד תמיד דיבר מעניני אמונה ומפעם לפעם אף בא נואם הכבוד שבא לחזק את הנושא ודרש בענין, והדרשה היה -כמובן - פלאי פלאים, גג על גג הביע את ענין האמונה בפשיטות ומעלתה.... וסיפורי השגחה-פרטית הרבות... עם כל הפיטשיווקע"ס, וכולם פה אחד התפלאו ממיטב כשרונותיו הברוכות איך שביכלתו לדבר ישיר אל אזזני המקשיבים וכולם התפלאו וכו' וכו', ומני אז התחברו והתקשרו היטב בקשר של קיימא לא להתנתק מענין האמונה בו יתברך.
כולם... אבל לא אני, הגם ששמעתי המון סיפורי השגחה פרטית וכו' וכו', אב"ל מ"מ מיד היה קשה לי, כי לו יצוייר שאגדל בין העמים, בין המוסלאמענע"ר, וכל יום וכל הלילה ידרשו מאמונת טפילות, האם אז, באותה מצב, לא אהיה ג"כ כ"כ נתפעל מדיבוריהם??!! הלא גם לשאר העמים בין האומות העולם יש להם אנשים עם הרבה כשרונות, או אפילו בלי כשרונות, יש להם אנשים שליבנו וביררו היטב את סוגיית אמונתם, עפ"ל, ועל כן אם יהא פעיט אחד שכל היום וכל הלילה ירוו צמאונו מדיבורי הבל שלהם, אז מי יכול לבוא ולהוכיחו לאמרו: חביבי, תשמע מה שאני אומר לך! תשמע היטב! אני יודע שרק עכשיו שמעת דרשה או שיחה מאותו כופר וכו', וכו', אבל שיהיה לך ברור כי הוא דיבר דיבורי כפירה ודיבורי הבל וכו' וכו', ופתי אתה שאתה מקשיב ומאמין לדבריו... כולם מבינים, כי אם יבוא אחד ולא ירשה לי לעיין באמונתם של שאר העמים, מטעם תמים תהיה עם.... וכו', אז מאן יימר שהאמונה בוכו' וכו' שקר הוא ואין לה רגלים, אולי על אותה האמונה יאמרו תמים תהיה ואל תהרהר אחר מה שאומרים עליך וכו'.
וכן באנן, אשר טרם ימים הנוראים, או יומין דחנוכה בא בעל דרשן ומעורר את הציבור ומלהיב את הלבבות בגודל מעלת ושגב קדושת הימים הבעל"ט, וכמה שיכולים לפעול בימים אלו, וכולם מתפעלים וכולם מתלהבים, וכו' וכו', (והגם שהם משיגים ככה או שמאמינים באמונה שלימה בדבריו), לעומת זה, שאלתי, מה זה שונה מאותו שגץ שמופיע להקירכ"ע רח"ל, ומשמיע שם דיבורים נלהבים בגודל ימיהם וחגיהם ויום אידיהם, ומוסיף לאמר אשר בחר באנו מכל העמים, תדעו כי כל העמים שאתם רואים הם אפס כלום, ואנו זכינו כי ח"ו ח"ו פלוני ואלמוני בחר באנו עפ"ל כמובן....
ואמחיש שאלתי במקצת, כי הנה לו יצוייר כי אם אחד הולך ברחוב העיר והנה רואה איזה אדם הולך מעוטף בבגדים שחורים ובכובע רחבה על הראש, ויגש אל מישהו ושאלו על פשר הדבר, והשיב לו הלה כי אכן ככה נוהגים בני ישראל ללכת... והנה, מובן לכל, כי הלה פרץ בשחוק גדול אינ-סופית, מדוע?? כי "נעבעך" ישנו יהודי שמאמין באיזה אמונה ולאורה הוא מלבוש לבושים וכו' וכו', בדיוק כמו שאנו שוחקים מהערביים שהולכים מעוטף פניהם ובגדים ארוכות... נכון או לא???
וה"ה, להיפוך, שיהודי המאמין בהשי"ת הולך בשוק ורואה מישהו שלבוש כך וכך, בודאי זה לא איכפת ליה ליהודי ויצחוק בראשו ע"ז, בראותו איזה חוג הולך בלבוש מסויים (כמו אנשי הודו הולכם עם בגדים ארוכים, ירוקים, וכו'), למי זה איכפת ליה????? מה זה מחייב???? בדיוק כמו שאני, יש לי הרשות לשחוק כשאני רואה איזה גוי או גויה מלובש עם שק על הראש וכדומה, כך, בדיוק כך, עם ישראל שהולכים עם לבוש מסויימת וכל חייהם סביב אמונתם וכו', והבן היטב למי שרוצה.
עוד נקודה קטנה של המחשה בענין. על הרחוב שלי יש קירכ"ע שהגויים הטמאים מתאספים שם בימים מסויימים, ואכן, כשיהודי רואה הללו הולכים אל בית תיפלתם, למי זה איכפת ליה, מי חושב בכלל לרגע אחת, שאולי יש כנות בשיטתם ואמונתם??? נו, ממש להיפוך, כשיהודי הולך לביהמ"ד, וכו' וכו'.
א"כ, מי מחליט מה הוא האמונה הנכונה, ובכלל יש לכ"א בחירה ליך לכל מקום שרוצה, ומה מקום יש לומר לאדם כי אני מניח אותך בקופסא, עיר, מדינה זה ואל תרשה את עצמך לחשוב ולהרהר ולדבר ולעיין מהמתרחש חוצה, כי אז הופסקה אמונתך וכו' וכו'.
תודה רבה
מצפה לתשוב"ה שלימ"ה