דער אימעיל איז מיר אנגעקומען צוזאמען מיט די גליון פון הרב ישראל אהרן קלצקין פון ליקווד, פאר די וואס געדענקן איהם פון זיין צייטן אין ירושלים, ווען ער האט אויסגערופן אלע לוויות. דער וואס ליינט דער איד וועט געדענקן אז עס איז געווען מיט איהם א געלט סכסוך, וואס האט זיך שנעל פארוואנדעלט אין א 'אידישקייט' מערכה.
ליינט'ס ביז'ן סוף.
ובכן, השבוע ליווינו למנוחות את אחד מגאוני ופארי עירנו לייקווד, הגאון הצדיק ובעל המידות הרב מאיר ראובן בערקאוויטש זצ"ל, ולאלו שכן פותחים ומעיינים בגליון, אמור להיות הכרת הטוב כלפיו, כי בדרך כלל, כאשר אני מכין את הגליון וחסר לי מקור למאמר חז"ל, משתמש אני בטכנולוגיה המפולטרת, אך לפעמים קורה, שאני זוכר את הרעיון ואינני זוכר את לשון חז"ל, שאז בד"כ הרב גוגל לא עוזר, ואז יש לי כמה מספרי טלפון של יהודים שהם כעין אנציקלופדיה מהלכת והם מיד שולפים לי מהזכרון הפנומנלי שלהם את המקור.
הרב בערקאוויטש זצ"ל היה אחד מהם, ומלבד היותו מקור מידע ובור סוד שאינו מאבד טיפה, היה תענוג ללבן איתו כל נושא תורני באשר הוא היה אוצר בלום של תורה הלכה ואגדה, והכל ללא שמץ של גאות או התרברבות, בנוסף להיותו אהוב וחביב על הכל וחיוך של ידידות נסוך על פניו בנצחיות.
כמובן שהלכתי להשתתף באשכבתא דרבי יחד על אלפי תושבי העיר, שפופים וכואבים על כי איננו עוד איתנו ונעלם מנופינו במיטב שנותיו.
רוב המספידים קיימו מאמר חז"ל 'אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת' וסיפרו מגדולתו ודאגתו לקהילתו ומעשיו הדגולים כדי שנלמד מהם.
מספיד אחד הגיע מעיר אחרת ובמקום להספיד את המנוח, החליט לשאת דרשת מוסר בקול רעש גדול ובצווחות שאין לייקווד רגילה בהם, כביכול האסון נחת על דורנו בכלל ועל לייקווד בפרט עקב סכנות הטכנולוגיה שמכלה כל חלקה טובה ובגלל פגם שמירת עיניים וצניעות וכו' וכו'.
'דבריו של מת אין כאן', כי המנוח השתמש בטלפון נייד משנת תרפופ"ו ומעולם לא שמעתיו מטיף בצרחה, אדרבה, קולו היה רך, נעים ומלטף ותמיד בחר להביע את הטוב ואת החיובי וכדאיתא בספה"ק עה"פ: 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים', פירשו: יש 2 דרכים בהתחזקות בעבודת ה' ובחינוך צאצאינו ותלמידנו. אפשר ע"י להתמקד ולראות את הטוב ואת החיים שבדרך הישרה, או להתבונן ברע ובמוות שאורבת בדרך העקלקלה. אך התורה מציעה לנו בנועם: 'ובחרת בחיים', עדיך לחנך ע"י הבלטת והתבוננות הצד החיובי שבתורה וביהדות ובשבת ובחגים שמביאים לדבקות בהשי"ת (ובדורינו, השיטה השניה כבר גם לא עובדת לרוב).
לא ידעתי מי המוכיח בשער הלזה, שאלתי מאן דהו, וכאשר שמעתי את שמו נדרכתי במקצת, כי למרות שמעולם לא ראיתי את פניו, בטלפון כן דיברתי איתו ועל הקו הוא היה נשמע לי כאיש צעיר, וכאן עמד איש מבוגר יחסית, ובעקבות אותה שיחת טלפון היתה לי סטיגמא מסויימת עליו.
אחרי ההספד (אם אפשר לקרא לזה כך), המתנתי עד שהמיטה יצאה, ניגשתי אליו בצד ואמרתי לו תודה רבה על דברי החיזוק והמוסר הנוקבים בעניינים שבין אדם למקום, אך הוספתי לו, כי לפני כ-30 שנה השתתפתי בעצרת התעוררות עקב כמה אסונות שאירעו בירושלים, וכינסו את העם לרחבת מאה שערים, ועלה לדוכן מרן פוסק הדור הגאון האדיר רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל שכמדומני שימש אז כסגן ראב"ד בבית דין סקטורלי מסוים בירושלים, אך היה מקובל על הכל כאדם השלם ותמיד עמד בעוז נגד השחיתויות מבית ומחוץ כמה דאפשר, וכה זעק מדם ליבו דברים חוצבים להבות אש:
אנשים תמהים על מה ולמה עשה ה' לנו ככה, מה גורם לריבוי האסונות הללו? דעו לכם, כי מדי יום אני רואה בבית הדין דיני תורות שבאים מחוסר פירגון ורק קנאה עומדת מאחריהם, אנשים משמיצים זה את זה, מצערים איש את רעהו, מבזים את חבריהם ברבים ועוד כהנה וכהנה.
פניו האדימו כאשר נתן כמה דוגמאות, ואחד מהם נחקק בזכרוני, וכה אמר: סיפרה לי אלמנה שבורה כי השיאה את בתה לבחור ת"ח, שפיץ בישיבה, ובליל חג ראשון של סוכות כאשר נכנס לסוכה פלט כמצטדק: הסוכה יש בה 'מעמיד דמעמיד' ואינה לכתחילה, וקרא לאשתו הטריה לבוא אחריו לבית הוריו כי לפחות את הכזית הראשון יש לקיים לחומרא ולא בדיעבד, הרב הרים את קולו וזעק 'ער וועט קיינמאל פון גהינם נישט ארויס גיין' (הוא לא יצא מהגיהנום), לצער אלמנה זו דאורייתא, מעמיד דמעמיד זו בקושי חומרא, עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר. ע"כ ציטטתי מדרשת הרב פישר.
אמרתי לאותו דרשן את כל זה והוספתי לו: אמרו חז"ל 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו', ע"כ אני מודיע לך כי אני סולח ומוחל לך בלב שלם'
על מה בדיוק? שאל הדרשן. עניתי לו: על כך שבתקופת המערכה נגדי שפכתם את דמי ודם משפחתי ברבים (לפני כ-13 שנה) ונשאתם נגדי דרשות חוצבות להבות אש וחתמתם נגדי מכתב שפורסם בכל מדיה אפשרית ע"י הסיקריקים, מבלי שלא שמעתם מה יש לי להגיד בנידון וכאשר התקשרתי אליכם הביתה וניסיתי להציג בפניכם שיש צד נוסף בתמונה טרקתם את הטלפון, ועל כל זה אני מוחל לך בלב שלם לע"נ המנוח זצ"ל.
מה שמך? שאל הדרשן (שרשמית הוא דיין בבי"ד בנ.י.). עניתי: ישראל אהרן קלצקין, ולא היה נראה על פניו שהופתע.
אציין עוד, הוספתי ואמרתי לו, כי רבך שליט"א המשמש כאדמו"ר של קהילה מפורסמת. כאשר נכנסתי אליו ושאלתי אותו על סמך מה הוא צירף את חתימתו לאותו מכתב שחתמת נגדי מבלי להכיר אותי ומבלי לשמוע אותי, טען, כי הוא כלל לא יודע על מה אני מדבר ולא זוכר כלל שחתם על מכתב כזה. אבל אתם כן ידעתם, כי הרי דיברתי איתכם בטלפון.
אינני בוחן כליות ולא יודע מה הוא חשב באותה רגע של שתיקה, רק הנהן בראשו קלות והפתיע אותי כאשר שאל אם אני אכן סולח לו? עניתי לו את מה שאני עונה לכל אלו שהתקשרו אלי מיוחד או אפילו אם פגשו אותי באקראי וניצלו את ההזדמנות (למה לא?) וביקשו סליחה. 'אני מוחל בתנאי אחד, שמהיום, כאשר יבקשו ממך לחתום / להשמיץ / לנאום נגד מישהו, תברר מה יש לצד השני להגיד בנידון'.
