הרב שיטמ''ק לולא דמסתפינא וואלט איך זיך געטרויט צו חושד זיין דיין פענע אז די וואלסט'ס בא'טיטולט מיט דיין שווארצער פעדער מיט'ן שמוציגער אויסדרוק ווי די שרייבסט אויף יעדן וואס געפעלט'ר ניש זיין געשרייבעכץ
[quote=]א קול קורא וואס סאטמאר רבי האט געשריבן אין יאר תרפ"ז 1927 נאך אלס קראלער רב איבער דעם קוק
ב"ה
קול נהי נשמע בציון צעקת בני ישראל היראים וחרדים בעיר ה׳ שמה והביד״צ שבירושלים עיה״ק ת״ו ובראשם הרב הגאון הצדיק זקן וקנה חכמה כקש״ת מיוה״ר יוסף חיים זאננענפעלד שליט״א האבדק״ק, מבקשים אותנו להיות להם לעזרה בצרה, ותעל זעקתם את פני ה׳ איך המחבלים כרמים כרם ה׳ צבאות המה המעמידים צלם בהיכל ה׳ ונספחו על בית יעקב לספחת ולבהרת, אשר כמהו לא נהיתה צרעת ממארת, לצודד נפשות להשקותם מים הרעים המאררים הוא המינות ׳והכפירה ר״ל עד שבעוה"ר נתקיים בהם היו צרי׳ לראש, איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר החזיק והרחיב בארה"ק גבול הטומאה ר״ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה״ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה״ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה׳ הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה, תסמר שערות אנוש ותצילנה שתי אזני כל שומע, הנה ארסו ארס ברזל להיות בוטה כמדקרות חרב להסית ולהדיח פרחי שושנה, והרבה מדבריו המדאיבים לב כל מאמין בה׳ מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק״ק סאטמאר שליט״א, אבל כאשר הי' לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו, מלאים על כל גדותיו, דברי מינות וכפירה, מאוד נורא, וילאה לב כל מאמין בה׳ להעתיק רוב דברי טומאה כאלו, אוי לעינים שכך רואות, השי״ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה.
והנה אך למותר להאריך בהלכה זו שהוראתו אסורה, כי אף מי שאינו מין וכופר אלא שמחלל ה׳ ומחטיא את הרבים בשאר עבירות, אסור לשמוע הוראה מפיו, ובשו׳׳ע סימן רמ״ג סעיף ג׳ דת״ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור, והביא על זה בברכי יוסף שם דכל ת״ח שיש בידו חילול ה׳ אסור לשמוע ממנו דברי תורה ולסמוך על הוראתו יעיי״ש בשיו״ב, וע״ע בשו״ת בית שלמה יו׳׳׳ד ח״ב סימן ק״א דאף דאיתא בירושלמי (מועד קטן פרק ג׳ הלכה א׳) זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו, מכל מקום אם החטיא את הרבים הוי כירבעם בן נבט ופשיטא דמורידין אותו מגדולתו יעיי״ש. ובמינים ואפיקורסים, כבר כתב החת״ס בחו״מ סימן קס״ג, דכיון שאסור לקרב אל פתח ביתו וכל באיה לא ישובון ולא ישיגון אורחות חיים, מכש״כ שאסור ליקח תורה מפיו יעיי״ש.
והנה נחזי אנן בגמרא גיטין פרק השולח דף מ״ה, ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו עכו״ם יגנז, ובשבת דף קט״ז אמר ר׳ טרפון שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, איד ישמעאל ק״ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין איבה וקנאה ותחרות בין ישראל לאביהן שגשמים עאכו"כ, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה׳ אשנא ומתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. ולשון הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהלכות יסודי התורה הלכה ח׳, אפיקורס ישראל שכתב ס״ת שורפק אותו עם האזכרות שבו כדי שלא להניא שם לאפיקורסים ולא למעשיהם יעיי׳׳ש.
הנה כ״כ החמירו בספר תורה שכתבו מין למחוק את ה׳ יותר מבכתבו עכו״ם משום שלא להניח שם לאפיקורסים, אף שבספר תורה לא העתיק אלא אותיות התורה והאזכרות ולא חידש שם שום דבר מדעתו, ואך בשביל מחשבתו הרעה שהיא ממקור מים הרעים אף שאינה ניכרת מתוך מעשיו, החמירו שלא להניח שם לפעולותיו, ומכל שכן שאסור להניח לו שם ושארית להיות לו איזה התמנות בהוראה ותורה, שיוכל להיות חותר חתירה, לאמשוכי אבתרי׳, בדעה נפסדה וזרה, מרה כלענה ר"ל.
ויש כת צבועים המחפים מל המינים והאפיקורסים באמרם שאין להתקוטט כי גדול השלום, ואם אין שלום אין כלום, כהנה וכהנה דברי הבלים, אבל התנא ר״י מכחישם בלמדו החיוב לאבד כח המינים מהא שציותה התוה״ק למחוק את ה׳ עבור הטלת השלום כי הן המה המטילים איבה ותחרות, וזהו השלום שבישראל לאבד כל המינים ויהי׳ אחריתם להכרית.
ובגמרא ברכות דף כ״ט, שמעון הפקולי הסדיר י״ח ביבנה, אמר ר״ג כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, והקשי אמאי לא העלוהו והאר״י א״ר טעה בכל הברכות אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה, וניחוש דלמא הדר בי׳ ואף צדיק מעיקרא דלמא הדר גי׳ כו׳ שאני שמואל הקטן דאתחיל בה [ודעת הד״י שם דמה שאמרו מסלקין אותו בטעה בברכת המינין הכוונה שמסלקין אותו לגמרי שלא יהא עוד ש״ץ לעולם. והמג״א בסימן קכ״ו מצדד שאין מסלקין אותו מלהיות עוד ש׳ץ בשביל פ״א, וביאר שם במחצית השקל שזה דעת החולקין פל הר״י ז״ל שאין הכוונה בש״ס שמסלקין אותו לעולם אלא לפי שעה. ועל כל פנים מדכתב המג״א בזה שאין מסלקין אותו בשביל פ״א אם כן נראה דאס אירע לו כן יותר מפ״א כולי עלמא מודי שמעבירין אותו שלא להיות עוד ש״ץ לעולם, אף בזמני של המג״א שכתב שם שלא הי׳ אז מינים מצויים, ופלוגתתן בזה סובב על דברי הש״ס דמיירי בפעם הראשונה כעובדא דשמואל הקטן.
והנה באמת כללא הוא שאין מוציאין שוס אדם מחזקת כשרות כל כמה דאפשר לדונו לכף זכות שלא הי׳ אלא טעות ושגיאה, ,ואף בטבח שהוציא טריפות מתחת ידו שמבואר בשו״ע יו״ד סימן קי״ט סעיף י״ז שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי, מבואר הטעם בתשו' הרשב״א סימן כ׳ (ששם מקור דין זה) שא״א לומר בו מיטעי טעה כי הטריפות ידועים הם ואם לא נודעו לזה אין ראוי למנותו טבח ולסמוך עליו כלל, וכעין זה כתב הרא״ש ז׳׳ל בתשו׳ כלל כ׳ (דין כ״ט), ואעפי״כ הביא ע״ז הש״ך שם בס״ק ל״ג דברי המהרי״ו מאדם דידוע שהוא י״ש ומדקדק במעשיו עדיין אמרינן בי׳ דודאי משגה הוא ולא חיישינן דלמא הדר בי' וכאן בברכת המינים המוזכר בש״ס לודאי אפשר למימר בי׳ שטעה דכן הי׳ האמת בשמואל הקטן שהי׳ טעות, ועיי״ש בפנ״י שביאר ענין הטעות בזה, ובשאר ברכות ממתינן לי׳ באמת עד שיזכור, ובברכת המינים מבואר שם ברשב״א וטוש״ע בסי׳ הנ׳׳ל שמסלקין אותו מיד ואין ממתינין לו כלל להזכירו, ולמה נוציא אדם כשר מחזקתו להכלימו ולסלקו אם אפשר לומר שטעה ואין בו צד מינות כלל, בפרט בצדיק גמור כשמואל הקטן ובעצמו תיקן ברכת המינים ואילו לא היה מתחיל בה אז היו מסלקין אותו והיו חושדין אותו דלמא הדר בי׳ וח׳ו מין הוא, ולדעת הר״י הי׳ מסולק לעולם בשביל פעם הראשונה תיכף ומיד, וע״כ שהחמירו יותר בחששא דמינות מבשאר עבירות אף בספיקא נגד חזקה דמעיקרא ושאני מינות דמשכא וחמור טובא]. ועיכ״פ כיון שמבואר בגמרא ושו״ע דרק בשביל שמונע עצמו מלקלל את המינים ואף שיוכל להיות שאינו אלא טעות מ״מ מסלקין אותו, א״כ כש״כ מי שמגלה דעתו בפי׳ שאינו רוצה לקללם באופן שאין להסתפק בו שמא שכח וטעה, וק״ו במי שדרכו עוד לשבחם ולחזקם שהדבר ברור שצריך לסלקו מכל דבר שבקדושה, ואצ״ל שלא יהי׳ רב ומורה בישראל.
וא״כ אותו האיש הנזכר לעיל שזה דרכו לחזק ולרומם הציונים החלוצים הכופרים באלקי ישראל בפרהסיא ובפומבי, זה בלבד מספיק לבירור ההלכה שהחיוב לסלקו ולהרחיקו מכל בית ישראל, וק״ו אחרי שבחיבוריו האלילים, עוד הרבה גילולים, בר״ה וברה״י יחידו של עולם, והראה לדעת, דכל שכן דפקר טפי בכל מיני מראות נגעים וצרעת, ועל הכלל כולו יצא, לכפור בתורה שבכתב ובע״פ ובעיקרי האמונה לתת אותם לשמצה, תו אין ספק כי הוראתו וכל דבריו ועניניו טמאים ומטמאים, ואשר ירחיקו ממנו בלב תמים, בעזר אלקי יהיו נקיים, והמתמברים אליו מחמת דוחק ממון, ומשתחוים לאגורת ״כסף״ תחילת חימוץ ״הכסיפו״ פניהם לאביהם שבשמים, וסופם לבאר שחת בור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים בהם להטות ח״ו למות בנ״י מדרך החיים ר״ל, ואמרו חכז״ל(פסחים דף כ״ה ע״א) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה, ולדיין שאינו הגון אף מחמת שאר מעשים רעים שאינם של מינות ואפיקורסות קראו חכמינו ז״ל (סנהדרין דף ז׳ ע׳׳ב) אשירה, וקל וחומר בית גאים של מינות וכפירה אמרו חכמינו ז״ל במסכת שבת דף קט״ז שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש אתריו להכישו נכנם לבית של עבודה זרה ואינו נכנס לבתיהן של אלו שאלו אין מכירין וכופרין ואלו מכירין וכופרין, וא״כ מוטב להם להיות נמכר לע״ז עצמה ולא למין ואפיקורס, שורש פורה ראש ולענה ואשכלות מרורות, ואשר בה׳ ישים מבטחו יאיר אליו נורא תהילות. וכבר נתבאר הדין הלכה ברורה, שמי שאינו רוצה לקלל את המינים בפרהסיא, בהקללה אשר להם ראוי אף שהי׳ צדיק מעיקרא, שתיקה זו מעידה עליו שבא בחזרה, ונתפס באותה עצה הנבערה, לחבק חיק נכרי/ היא המינות הארורה, השי״ת ירחם לעקרה, לשרשה ולבערה, ואל יוסיפו עוד לדאבה, לנפשות בנ״י הנאנחים בלב ורוח נשברה, ונפשם חשקה בתורה, השי״ת יוציאנו מאפילה לאורה.
ואתם בנ״י היראים והחרדים, חזקו ואמצו, איש את רעהו יעזורו והחלש יאמר גבור אני ללחום מלחמות ה׳ להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולהסיר האשירה הזאת ממקום הקדוש, והשי״ת יתן לכם רחמים, בלב שרים ומלכים, שלא להשליט עוד שבט הרשע עליכם, עד ישקיף וירא ה׳ בענינו, ובמעגלי צדק ינחינו, ומצרה לרוחה יוציאנו, ומתוך חשיכה יאיר עינינו, בישועתו הגדולה לשמחינו, בשמחת ציון וירושלים לעבדו שם בשמחה ולבב טוב.
א״ד הכותב ונאנח מצפה לרחמי שמים ולישועת כל ישראל במהרה, יום ה׳ לס׳ וזאת עשו להם וחיו ל״ט למבנ״י תרפ״ז לפיק, פק׳׳ק קראלי יצ״ו
הק׳ יואל טייטלבוים
