הדגה של פסח מעשה ידי יוצרומיושב בזה
קושיות המפרשים שהקשו לאיך אמר אני ולא מלאך
וכו׳ ותרי הכתוב אומר וצא יתן המשחית לבא אל
כתיכס לנגוף משמע שהיו שם משחיתים אך לפי
הנ״ל נראה כך. לודאי למצרים עצמן לאלו שהיו בבית
המצרים עצמן ללא הוי חשש שיגע גם בטוב בהס
הי׳ המשחית מגף, אבל לאלו שהיו בבית ישראל לא
עשהו ע״י המשחית רק על ילי מלאך טו ב . ובזה
א״ש דהנה ידוע שאין הקב״ה מייחד שמו על הרעה
רק על הטוב׳ כע״ש את מי אשלח ומי ילך לני הרי
דלטוב׳ נקרא כלשון שליחות אבל לרעה לא נקרא
שליחות. והנה ידוע רכל מעשה השליח נקרא ע״ש
המשלח וכל מה שהשליח עושה כאלו המשלח עשה,
ולכך ה״נ כאס המשחית הולך אין הקכ״ה מייחד שמו-
מליו לומר שהוא ית׳ שלחו וכיון דלא נקרא שליחו
נחשב ההליכ׳ ע״ש המלאך המשחית לא עליו ית׳ אבל
אם מלאך טוב הולך אז נקרא שמו ית׳ מליו ולא נקרא
ההליכ׳ ע״ש המלאך רק מליו ית׳ וז״ש ועברתי בארן
מצרים אני וצא מצאך כלומר ההמבר׳ נקרא מל שמי
דאף שהיו שם. מלאצים מ״מ היו מלאכים טובים
שמייחד שמו ית׳ עליהם - ונקרא ההעכר׳ עליו ית׳ ולא
הי׳ מלאך רע שיה־׳ ׳נקרא ההעבר׳ ע״ש המלאך ואף
דכתיכ ולא יפן המשחית לכא אל בתיכם דמשמע
שהי׳ שם גם משחית היינו דלמצריםבפני עצמן הי׳
המשחית אך לבא אל בית ישראל לנגיף בכורי המצריים
אמר ולא יתן המשחית לבא אצ באייכס לנגוף רק
בבתיכם יבא מלאך טוב.לנגוף.ולזה ליון באמרן אני
ולא מלאך, היינו לבית ישראל לבא לנגוף הוי העבר׳
נקרא עליו ית׳ לא על המלאך...
קובץ בית אהרן וישראלוא״כ לכאו׳ היו צריכים להתקדש ג״כ הבכורים מאב ולא רק פטר רחם דומיא דמכת בכורות שמתו כל בכורי מצרים וגם ככור מאב, וכבר הקשה כן ברביגו בחיי ועוד.
והנראה בזה לבאר הוא בהקדים להעיר במכת בכורות גופא דמצינו בזה שני כתובים המכחישים דהנה כתי׳ ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ודרשו בזה בהגדה של פסח אני ולא מלאך והכותי כל בכור בארמ״צ אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ד׳ אני הוא ולא השליח אני ד׳ אני הוא ולא אחר ע״כ, הרי דהמכה היתה ע״י הקב״ה בכבודו ובעצמו כמש״כ שם.
ולעומתו יוצא כתוב אחר ועבר ד׳ לנגוף את מצרים וראה את הדם וגו׳ ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לגגוף, ומשמע דע״י משתית היתה המכה, ומזה דרשו בב״ק ס. דמכיון שגיתן רשות למשחיתכ להשחית אינו מבחין בין טוב לרע ולכן כתי ׳ואתם לא תצאו איש מפתח בתיכם עד בוקר.
ובספר מילין חדתין מביא בשם הגרעק״א שכבר הקשה קותירץ וז״ל: ונ״ל דהנה לכאו׳ קשה כיון שהקב״ה בעצמו ירד למצרים כדכתי׳ אני ולא מלאך ולא שרף וכוי א״כ לא היה צריך לנתינת דם על המשקוף ועל המזוזות, וגם אמאי לא היו רשאין לצאת מפתד ביתם מטעם כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, הלא הקב״ה בכבודו ובעצמו היה והוא ידע להבחין.
אולם צריך לומר רעל הבכורים מאב צריך הבחנה דאין כל אחד יודע בבירור אם הוא בכור לאביו רק הקב״ה בכבודו, ובזה היה הקב״ה בכבודוו בעצמו כי זה לא היה יכול למסור לשליח כיון שאינו יודע להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, רק בכור מאם שהוא דבר הניכר ומבורר לכל זה היה ע״י השליח, וע״ז אומרים כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, ומשו״ה לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם עד בוקר.
וא״כ מה שנעשה ע״י הקב״ה בעצמו אין שייך בו הנס כי הקב׳׳ה הוא היודע ומבחין רק הנס היה על הבכורים מאם לפי שניתן רשות למשחית ואינו מבחין בין טוב לרע, ומשו״ה לא קדשו רק פטר רחם ,עכ״ל.