אבישלום פון שילוח האט געשריבן:אִיגֶרֶת לְיָדִיד מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בְּעִנְיָן 'שִׁיטָה הַקְּדוֹשָׁה דְּהַיְנוּ שְׁוָאנְצָענֶס'
-------
כבוד ידיד נפשי האחוז בחבלי ליבי בגנזי מסתרים, ארי שבחבורה המהולל בכל בתשבחות, בנן של קדושים מגזע אֶרְאֵלִּים וְתַרְשִׁישִׁים, החונה כעת בעיר הבירה לאנדאן יצ"ו, מוה"ר - - - שליט"א
אחדשה"ט [אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמְךָ הַטּוֹב] מה עָלַץ ליבי בקרבי בקבלי את מכתבך, בראותי שנתקיים בנו מאה"כ עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, ואע"פ שנתרחקנו זה מזה עדיין לא נפרמה התקשרות הנפשות, וזכר ימי הנעורים בְּצַוְתָּא חֲדָא וּבִנְהוֹרָא מְעַלְּיָא עדיין מפעמת בקרבו, וכמים הפנים אל הפנים וגו'.
אשר שְׁאַלְתַּנִי אודות השערורייה הגדולה בעניין 'שִׁיטָה הַקְּדוֹשָׁה דְּהַיְנוּ שְׁוָאנְצָענֶס' שייסד רבי מענדל מוויזניץ-מרכז (המכונה דֶּער הֵילִיגֶער) חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שמצווה על חסידיו להאמין בו בלי שכל ודעת כלל וכלל, ולאהוב אותו בכל לב ונפש שיהיה כל מהותם רק בבחינת זנבות בשבילו, ואל ילכו לשום רבי או בית מדרש אחר, ושישירו הניגון 'די שיטה הקדושה' לפני התקיעות ולפני הזיווג, ואומר מה נשתנה ויז'ניץ מסאטמאר ומה נשתנה ישועות משה מויואל משה, וצעק בפרהסיא על בנו חיים מאיר נ"י שצריך לדעת שהוא בן מלך ואל יילך לשום מקום בלי רשותו, וקול יצא עליו שמרבה שיחה עם הנשים וכו'.
הנה אע"פ שנצטווינו בכבוד התורה וחכמיה, נאמנים עלינו דברי מרן החזו"א באגרותיו (חלק ב, קלג) "אִם כִּי דַּעְתִּי, כִּי רָאוּי לְהַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרַת ה' לָדַעַת אֶת גְּדוֹלֶיהָ בְּאָפְיָם הָאֲמִתִּי, וְאִם הוּתַר לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל אוֹמַן בְּאֻמָּנוּתוֹ, לְהָאִישׁ הַדּוֹרֵשׁ עָלָיו לְצוֹרֵךְ, עַל מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמּוּתָר לְהוֹדִיעַ לְהַמַּחֲזִיקִים בַּתּוֹרָה וּצְרִיכִים לָדַעַת, כִּי הַיְּדִיעָה שֶׁל חַכְמֵי הַדּוֹר לִבָּם וּמִדָּתָם הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה". על כן אשיבנו בקצרה, ותן לחכם ויחכם עוד.
בראשית צריך אתה להבין הקדמה אחת והיא שדרך הנהגת רבותינו הקדושים היה עד"מ [עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל] כמו אצל משפחות הַמַּאפְיָה באיטליה, אשר נשתמרה אצלם דרך המלכות (הנקרא בלע"ז מּוֹנַרְכְיָה), מכיוון שהם נלחמים תמיד ועומדים בסכנה מול אויביהם ויריביהם, על כן יחיו כל המשפחה והצאצאים והחיילים באגודה אחת, ולכל אגודה יש מנהיג ראשי המכונה 'בוס' אשר על פיו יישק כל דבר, והוא מתלבש במלבושים מפוארים, וכולם נותנים לו פדיונות כפי אשר ישית עליהם, ותפקידו להגן על משפחתו וחייליו שלא יאונה להם כל רע. ואם חלילה ימרוד בו אחד מחייליו או יתגנב פושע מאגודה אחת ומכר סמים בחלקו ובשכונתו, יכנו חזק מאוד וְיַקְהֶה את שיניו, למען לא תהיה פרצה ולא יבוא זר בקהל עדתם (ואותם מנהיגים הם למעלה מהחוק וכו'). כך בבחי' זה לעומת זה היו צריכים רבוה"ק להגן ולשמור על קהל עדתם מפני הַסִטְרָא אַחְרָא וחיילות היצה"ר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ובשביל זאת תיקנו כל התקנות ומנהגי הקהל, ונסתעף מזה הרבה מן הקפידות והפלוגתות ברומו של עולם, והבן זאת היטב ודו"ק.
והנה כשהיה רביה"ק בעל הישועות משה ראש הישיבה, נתקבצו פעם אחת חבורת 'מורדים', אשר היו מתלמידי הגאון רבי גְּדַלְיָה נָדֶל (תלמיד החזו"א), שידוע שהיו נושרים מחיקו ספרים חיצוניים ופילוסופיה וכו', ומחמת שהיו 'חַאנְיָאקֶעס' החציפו אפם בראש הישיבה, וסגרוהו בחדר שיעורים למשך כל הלילה עד הבוקר, וכהנה וכהנה. וכאשר נודעו הדברים לרביה"ק בעל האמרי חיים שהיה בנאות דשא בשוייץ נצטער מאוד וזרקם מן הישיבה לארבע רוחות הארץ, ומאז היו נקראים ' הַנִּדָּחִים'. אבל המרידה הזאת נעצה חץ בלבבו הטהור של הישועות משה. ויהי אחר שנים רבות, כשכבר ישב רביה"ק בעל הישועות משה על ממלכתו, קפצה עליו רוגזו של בנו הגדול ר' ישראל וסילקו מביתו וממלכתו. וּבְוַדַּאי גָּבְהוּ הַדְּבָרִים מֵהַשָּׂגָתֵנוּ בְּסוֹד גָּלוּת בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵאָבִיו וּמַחְלֹקֶת קַיִן וְהֶבֶל, וּבַמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר. עכ"פ, אחיו הצעיר ר' מענדל המכונה דֶּער הֵילִיגֶער, נתגדל ונתמנה תחתיו לאב"ד והיה מלוא כל העיר כבודו, וְיִגְבַּהּ לִבּוֹ מְאֹד מְאֹד.
ויהי אחר שמונה עשר שנה, בהיות רביה"ק הישועות משה זקן ובא בימים, בחי' שִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָחִים בָּאָרוֹן, נתאספו הנגיד רבי חיים משה פלדמן מלאנדאן והמשמש בקודש ר' הערשיל כ"ץ, ואיתם עימם חַתְנֵי דְּבֵי נְשִׂיאָה כ"ק האדמורי"ם מבעלזא, סקווירא וסאטמאר, ונוות ביתו של רביה"ק הישועות משה (בזווג"ש), והחליטו כדת להשיב הבן האובד ר' ישראל מגלותו אל אביו, וּלְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים. והנה רבי ישראל אע"פ שאינו ת"ח גדול יש בו לב נשבר באמת, מחמת כל התלאות שעברו עימו, ומחמת כן מצא חן בעיני הקהל והעדה, ותגדל ממלכתו בימים ההם מאוד מאוד, ור' מענדל ייסד לו קהילה קטנה.
אבל צדיקים אין להם מנוחה בעוה"ז, ועתה קפצה רוֹגְזָהּ של המרידה על ר' מענדל, ונתפחד מאוד אחר שראה שמרדו באביו הק' פעם אחת בהיותו ראש ישיבה, ופעם שנית בהיותו זקן ובא בימים, על כן ציווה לכנותו 'קדוש', לחזק האמונה וההתקשרות של בני עדתו בהנהגתו. ולא נחה דעתו עד שתיקן תקנות וניגונים חדשים, שמטרת כולם ותכליתם לפאר ולקדש ממלכתו למען ידבקו בו, ע"פ דברי הצדיקים זי"ע על אמונת ואהבת צדיקים שהוא יסוד התורה הקדושה. והנה צועק רבי מענדל, לָמָּה נִגְרַע הלא גם בחצרות גיסיי מסאטמאר וסקווירא ובעלזא לא יהין איש להניא ידו ורגלו ללא רשות מהרבי, ואסור ללכת אל המשפיעים החדשים אשר מקרוב באו (כמו ר' מוֹטֵל מִסְטוֹטְשִׁין והרב קְלוּגֶער), וכיוצא בזה תקנות והנהגות נַהֲרָא נַהֲרָא וּפַשְׁטֵיה, ומחמת שראה שבויזניץ נתבזה כבוד אביו הק' גמר בליבו לייסד 'הַשִּׁיטָה הַקְּדוֹשָׁה יְשׁוּעוֹת מֹשֶׁה' להכחיד שם וזכר המרידה מקהל עדתו. ואומרים חסידיו, שאין ביניהם כמלוא נימה אלא ששאר האדמורי"ם מדברים בלשון רמיזה ובלשון חכמים ושולחים הגבאים לאכוף התקנות, ואילו הייליגער מדבר בלשון העולם כדרך בני רוֹמַנְיָא בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.
והנה ליהודים הייתה אורה ושמחה, ובכל הקהילות מתלוצצים מההיליגער, ובכל החתונות מרקדים הבחורים והאברכים בניגון השיטה הקדושה, וכבר העיר ידידנו החוקר ר' דוד אסף שתיבת 'שְׁוָאנְצָענֶס' היא לשון גסה שאין רוח חכמים נוחה וד"ל, ומלאה הארץ כדי ביזיון וקצף ועלבון נורא למלכות בית ויז'ניץ. ובתוך קהל עדתו יִרְאָה רבה מאוד, לא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת אלא יִרְאַת העונש פן יֵחָשְׁדוּ כְּבַּאטְשִׁיס חלילה. ולב מי לא יחרד אחר שנתפשט הוידאו שלקחו את הניגון הקדוש 'וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם' והלבישו הניגון על תיבות השיטה הקדושה, והרי זה בכלל אֲבִיזָרַיהוּ דעבודה זרה בשיתוף רח"ל. וכדבר איש אל רעהו אשיחה עמך, שאפילו אני שנתרחקתי מאוד עד לדיוטא תחתונה, עדיין אהבה גנוזה בלבבי לנוסח והניגונים של בית ויז'ניץ המעוררים געגועים וכיסופים לאצילות דמלכות, אשר קבלה בידינו שכולם מסורים מפי רביה"ק רבי יַעֲקֹב קָאפִּיל חָסִיד, החזן בבית מדרשו של מרנא ורבנא אור שבעת הימים הבעש"ט, אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי וּבֵית אָבִי, עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה.
ואתה ידידי ורעי, חֲקֹק עַל לוּחַ לִבְּךָ דברי הַסַּבָּא קַדִּישָׁא בעל האהבת ישראל מִוִויזְנִיצָא זי"ע, אשר אמר ברוח קדשו "לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק מַרְאִים מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁדַּרְכּוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לַאֲמִתָּה, אֲבָל צַדִּיק חָכָם מֵבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּמוֹ שֶׁהֶרְאוּ לוֹ כָּךְ מִן הַשָּׁמַיִם כֵּן מַרְאִים גַּם לְצַדִּיקִים אֲחֵרִים", ודי לחכימא ברמיזא (כפי שסיפר הגה"ח רא"ד פרידמאן שליט"א, ונדפס בספר 'מפי ספרים וסופרים'. וע"ש בהערות שנכדו של רביה"ק מוהרמ"מ מוויזשניץ-מאנסי הכחיש הדברים, אעפ"כ נאמנו עלינו דברי רא"ד, שזכינו שכמה מצאצאיו שיחי' מסתופפים בחצרות קדשינו, ואכמ"ל).
ואשר דרשת בשלומי ושאלת איה מקום כבודי, אשיבך כי הנני בימים אלו בעיר הקודש ירושלים תובב"א, אשר אין נוהג בה דין סורר ומורה (כדאי' באבות דרבי נתן פרק ל"ה), ונתקבצו הֵנָה הרבה מאנשי ובנות שלומינו בני ובנות ציון היקרים מפז אשר יצאו מן המחנה, כל מיני שֵׁייגָצִים ומשכילים ופירות הנושרים, כולם אהובים והרבה מהם מהֵיְמִישֶׁע משפחות, אפילו יש כאן רֶעבִּישֶׁע קִינְדֶּער חשובים מאוד, כמו מוה"ר שלום לֵייזֶער שיחי' בנו הצעיר והנלבב של כ"ק מרן ראש גולת אריאל רבי לֵייבִּישׁ מִפְּשֶׁווארְסְק, אשר זה עתה הצטרף אל חבורתינו הקדושה, ולפעמים בערב שבת מתקבצים אנשים נשים וטף לשוק מחנה יהודה (ע"ד שנהגו תלמידי האר"י לצאת השדה), וכל אחד וכל אחת מתלבש ומסלסל בשערו כפי שורש נשמתו, ומקבלים את השבת מתוך נְהוֹרָא דְאֲנְפִּין ודיבוק חברים, בשירה ובזמרה, בחיבוקין ונשיקין, חלקם שותים בירה וחלקם מעשנים קצת ויש מהם שהולכים לרקוד טראנס (מין ריקוד של שמחה מתוך התפשטות הגשמיות) לכבוד שבת, ואחר כך נחלקים לחבורות-חבורות לקיים מצות עונג שבת בבשר ויין, בזמירות ותשבחות, ומקיימים מש"נ בזמר מה ידידות 'הרהורים מותרים ולשדך הבנות', וכל הפמליא של מעלה מתאספת ואומרת חזו חזו בני חביבי, דמשתכחין בצערא דלהון ועוסקין בחדוותא דילי.
ואקצר בזאת, ואברכך שנזכה לתשובה שלימה באמת, לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה, להיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים גמורים, אכי"ר.
כ"ד ידידך הטוב הדורש בשלומך כל הימים
הק' אבישלום פון שילוח
