איך האב געזען א מאמר אויף היידפארק, ליינט'ס און טראכט'ס און שמועסט.
10 לקחים מפרשת ויינשטיין
מקור: קוקר
לפני שנים רבות היה נער שובב מופרע ומרדן שנמשך לפיתויי הרחוב, רבים טענו כי בעייתו נפשית היא, ומיטב מומחי הנפש נהנו מערמות של שטרות צבעוניים ומרשרשים בזכותו.
מטפליו וקרוביו הגיעו איתו יום אחד למומחה על, הוא האזין לו כמה דקות, ואמר ישירות למלויו "אין לו שום בעיה נפשית, יש לו רק דבר אחד: ייצר הורע" (*יצר הרע. הפרופסור המקריח גלוי הראש אמר את זה בליטאית יישיבישערית מושלמת), והוא המשיך: "הפתרון שלו הוא רק אחד: מה שאצלכם קוראים "מוסעער" (*לימוד מוסר).
קראתי את ספרה של האומללה ששלחה יד בנפשה באשדוד. כמו כולם, חשתי אמפתיה רבה כלפי הדמות שלה, בין השאר משום שנחשפה עד הקצה האחרון באישיותה, וחשתי תדהמה מול התקונעס (*התקנות) של גור, ואפילו סלידה. חשתי בקריאה הראשונה שהדמות הגברית אותה היא מציירת, (וכמובן שאין להאמין לה כלל באשר למציאות האובייקטיבית וכדלהלן), שלילית ביותר, כמעט בלתי נסבלת, ולהלן ההסתייגות.
אך יש כמה דברים שהשכלתי, לא כמו כולם. כמה תובנות חשובות. הלא המה:
1. כמה מביך הנסיון שלה לשכנע אותנו שהיא אמא טובה ומסרה את נפשה עבור בנותיה. בצוואתה היא פותחת בבקשת סליחה מארבעת הקטנות שהיו "קטנות מכדי להבין", ובהמשך היא מבקשת להראותן את מכתבי "הנאצה" שלהן, כדי שיזדעזעו! אם הן אינן אשמות, מה ההצדקה והטעם בלהרוס להן את החיים???!!! אולי במקום לבקש מהן סליחה תואילי פשוט להצניע את המכתבים הללו?? שמעת פעם על המשפט "לא מדובשך ולא מעוקצך"? מישהו יכול להאמין שאמא יכולה להיות אכזרית כל כך כלפי עולליה?
מהגדולות היא לא טורחת לבקש סליחה אפילו. כאילו היא מלאך טהור והן פסגת הרוע. לא מגיעה להן בקשת סליחה! היא לא גרמה להן עוגמת נפש, לא פגעה בהן, לא זנחה והפקירה אותן, לא העניקה להן מהלומה נפשית הכי חמורה שיש, היא רק עושה טובה והנחה באומרה שאיננה "כועסת" עליהן, כי אם רק "מאוכזבת". שתגדנה תודה, היא מרשה להן לבוא להלוויה, לאחותה הגדולה היא ציוותה שלא תבוא...
ולכולן, קטנות כגדולות, היא השאירה ברכבה מתנת פרידה, פתק אכזרי מאין כמותו, שמטרתו השקופה להרוס את שארית חייהן עד הסוף. וזו, גם בספרה וגם בצוואתה, משכנעת אותנו, בשארית כוחותיה האוזלים, שהיא האמא הכי טובה בעולם. היא מגדירה את עצמה כמי ש"מסרה את נפשה עבור בנותיה". לא פחות. אגב, בת אחת שלה ראויה לציון, היא "זכתה" להנטש על ידה פעמיים, זו האומללה תמי. גם ננטשה כחרדית, (אז היא נותרה עם אב ואחיות מלבד הבעל והתינוק שבא לאחר מכן), וגם כעת כחילונית, בהרכב קצת יותר גרוע. נשארה בודדה בעולם עם בנה התינוק שאיבד את הנפש השניה בעולמו, הסבתא היחידה. זה מה שהגיע לה, לתמי "היקרה והמאירה", על "האחריות, האומץ, החכמה, וכולי", וגם על זה היא מסבירה לנו, המנוחה האומללה, שזה לא אנוכיות, אלא שכך היא מאמינה… מי אמר שאין לה אמונה?!
אז תרשמי לך, אסתי ז"ל המנוחה, שם במרומים: את לא האמא הכי טובה בעולם, אני לפחות יותר טובה.
2. עד השלב של נסיון ההתאבדות הראשון שלה, הכל בגבול הסביר. יצר הרע יש לכל אחת ולכל אחד, תאוות גם, חולשות ונפילות גם. המסקנה שלה שהכי טוב לבנותיה זה שהיא תתאבד, היא מסקנה הגיונית בהחלט. (פסולה לחלוטין על פי ההלכה, אך הגיונית בעליל). ההתאבדות לא הצליחה, ומכאן ואילך הכל הפוך. היא עושה הכל, כולל הכל, כפי שיהרוס לבנותיה את החיים וימרר את ליבן במקסימום האפשרי. מעניקה להם אם סוררת פרוצה ומתפקרת, שבאה לביישן במפגיע ליד חברותיהן ושכינותיהן, מפקירה אותן לחסדי האב (לשיטתה, הדגול???) ללא אם תומכת, מבזה אותן לאדמה לעיני כל העולם, וגם לא מסבירה להן כלום (על זה יש לה תירוץ טוב, אינה רוצה לשבור להן את משענת האב, אך התירוץ יתרסק בהמשך חייה, בצוואתה ובמותה, ויתפורר לעפר), במילה אחת – אכזריות, בשתי מילים – רוע איום.
3. טוב, היא ישרה כסרגל, ולא מסוגלת עם הצביעות. יש לפניה שתי דרכים, או להתגרש ממנו ולהנשא לאיש צדיק וישר נטול צביעות, (היא הרי מודה שיש רבים כאלה בגור ומחוצה לה), או להתגרש ממנו ולהתחלן. במה היא בחרה? מה זה מעיד?? לא הצביעות היתה הבעיה, התאוות היו הבעיה! היא רצתה תאוות בכל מחיר, הוא לא סיפק, היא תחפש לבד. הוכחה – שנותיה האחרונות. מה היא עשתה בערוב ימיה, שגם גבה ממנה את חייה? – ספר לעידוד יציאה בשאלה / להכפשת גור.
4. מה זה יתן? חיים טובים לבנותיה? עולם הבא? מה יש לבנאדם מזה שלאחר מותה אולי עוד כמה תתקלקלנה מחמתה? זה מעיד כמה היתה שבויה של היצר הרע. של הרוע בהתגלמותו. היא מוכנה להרוס את השאריות האחרונות של החיים שנותרו בבנותיה השחוטות במו ידיה, למצוץ את דמן, לקרוע את בשרן, להתעלל בהן נפשית הכי חזק שיש, העיקר שלארגון ה.ל.ל. יהיה עוד ספר מוצלח נגד גור. גועל נפש שאין כדוגמתו. זוועת עולמים. ראו נא רבותי, לאן יצר הרע יכול לקחת בנאדם נורמטיבי, להתאבדות רוחנית, להתאבדות גשמית, ועל הדרך לרצח אכזרי של גוזליו!!! לא יאומן כי יסופר!!! שומו שמים!!!
5. טוב, כעת לגופן של העוללות. מה בעצם עמוד השדרה של סיפורה? שכבר מילדות היתה בה תשוקה גבוהה במקצת משל חברותיה, שהיא הרשתה לעצמה להשקיע ולהאמין בחיצוניות, יותר מחברותיה, ושמיד לאחר נשואיה (לצד הצצות בלתי פוסקות לתוך העולם החילוני וסגידה לכל קטע של תאוותנות שהיא נחשפת לו) היא פתחה במסע "לקלקל" את בעלה. לפתוח לו את העיניים ואז גם את הרגליים, כהגדרתה/ הגדרת אביה. בהמשך היא מצליחה, ולפי העלילה אף מצליחה מאוד, ואז – יותר מדי. הוא מקדים אותה בצעד או בכמה, ומצליח להמאס עליה. כמו בכל הטרדה מינית מצויה, שהעבירה היא ההתקדמות של אחד הצדדים צעד אחד מדי קדימה, כך גם כאן, הוא הרשה לעצמו יותר משהיא היתה ערוכה לו. והיא מגיבה ברגשי צביעות, ובלבול, ודכאון, ואז — כדורים. היא מציירת שזה כדי להציל את הבנות, קצת קשה להאמין לה לאחר שבמו עינינו ראינו לבסוף מה היא באמת עשתה לבנותיה. שום מפלצת עד היום לא התעללה כך ביוצאות ירכה, כפי שנתבאר ועוד יבואר. יותר סביר שזה היה ביטוי למצב האובדני אליו הגיעה מרוב שממון נפשי. ומשם מתגלגל די מהר הסוף המר.
6. כעת נתאר לעצמנו שהיא לא היתה מנסה לקלקל אותו, או שלא היתה מצליחה, מה היה קורה? יותר גרוע משקרה, ודאי שלא היה קורה. סביר בהחלט שהיה טוב יותר. כי היא היתה טרודה כל השנים בלנסות לקלקל אותו, או בלאפיין את עצמה, ולא מגיעה לאן שהגיעה.
7. כאן המקום להסתייג מקבלת דברי הספר כאמיתות. לא בכדי היא שינתה את השמות, עורך דין הסביר לה שספר כזה של גרושה על בעלה לשעבר הוא עבירה פלילית חמורה. אז היא ניסתה לעקוף את החוק באמצעות שמות מושאלים, יש לה נס שהיא שלחה יד בנפשה ולא נאלצה לבחון את הטיעון בבית משפט… בכל אופן, החוק קובע כי האמון להתזת עלילות במקרים כאלה כה אפסי, שהדברים בחזקת שקר עד שיוכח אחרת. אז נכון, זה ספר מיוחד במינו בכך שניכרים בו דברי אמת, אך אין לשכוח שמאידך המוטו שלו דמיוני עד כדי טירוף, ושכל האמון נובע מהחושפנות המטורפת, שכזו באה לאחר התאבדות אין בה כל טעם לעורר אמון.
ויש לי גם מלה טובה על הבנות שנותרו חרדיות. ובפרט על זו שהספידה. הן עברו ללא ספק תזזיות נפשיות אדירות, הן חוו טלטלות איומות, והן יציבות ושקולות בהתנהגות מעוררת כבוד. זוהי גבורה אמיתית!!
8. אמרו חכמים: "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", יתכן, שבראותנו, לראשונה בחיינו, לאיזה תהומות של רוע ואכזריות יכולה התאווה, תאוות המין, להוביל אדם שהיה נחשב עד אז מכל הבחינות כנורמטיבי, עלינו להנזר ממנה ביתר שאת. אין זה אומר "קדימה, כולנו לקיום התקונעס" כי ישנו סייג אחד חשוב מאוד (שניתן ללומדו גם לשיטתה מספרה, ככל שיש בו אמת) סייג הטאקט והרגישות. אבל אולי יש בזה משהו, שלא כדאי לתת לאשה מצב שבו את כל שתרצה תקבל. תמיד עליה להשאר בציפייה. מי שיתנהג מדי טוב ויתן לה הכל, עלול לגלות שמרוב טוב לבו הוא דווקא הזיק לה, וכמובן גם לו. זה מוזר מכדי להכתב, אך אם יש משהו שיכול לשכנע את מי שאינו חסיד גור בעד התקנות, זה הספר הזה! טוב הנשים לא תסלחנה לי, אז תמחקו נא את הקטע הזה מהפרוטוקול.
9. ציפור קטנה לוחשת לי שאין כל כך הרבה רוע בעולם. אין רוע שיגרום לאם לנפץ את גולוגלות בנותיה אל הסלע, אין רוע כזה בטבע. זה על טבעי. זה רק כוחו של יצר. ואמנם גם זה מפחיד עד מאוד. כמה גדול כוחו של יצר. אך אם ליצר הרע יש כזה כוח, לעמיתו הטוב גם יש כח ללכת נגד הטבע, בלי חשבון. וצריך לנצל את הכח הזה, רק לטוב, לטוב טהור וקדוש, עדין ומושלם. טוב ללא גבולות ומעצורים. טוב מוחלט.
10. הבה נפיק את הלקח הזה לחיינו, ואולי יהא בזה עילוי לנשמתה האומללה אשר נרצחה במו ידיה עבור נזיד עדשים דמיוני של הערב לשעתו ואין אחריו אלא תוגת מוות.