לאמיר לערנען
זיינע ווערטערוְעַל זֶה יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְתִסְמַר שַׂעֲרוֹת רֹאשֵׁנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת הַדּוֹר הַצָּעִיר אֵיךְ יָצָא נִתְכַּפֵּר [לְשׁוֹן ׳כְּפִירָה׳] וְנִתְפַּקֵּר רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אֵין בּוֹ לֹא אֱמוּנָה, לֹא יִרְאָה וְלֹא תוֹרָה, שׂוֹנְאִים הֵם אֶת ה' וְאֶת יִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו. מְנַהֲלֵי וְרָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת הַנִּמְצְאִים בְּרֹאשָׁם, וְרֻבָּם בְּתוֹךְ יְשִׁיבוֹתֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם וְרַק בַּחוּרֵי חֶמֶד נֶגֶד עֵינֵיהֶם, מִתְנַחֲמִים לֵאמֹר, הֵן אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ עַתָּה הַרְבֵּה חָפְשִׁים, אֲבָל לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל, גַּם בְּנֵי צִיּוֹן הַמְּצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה וְעִם ד' לְבָבָם נִמְצָאִים. אֲבָל יוֹשִׁיטוּ נָא רֹאשָׁם חוּץ מִד' אַמּוֹת שֶׁל יְשִׁיבוֹתֵיהֶם, וְיִרְאוּ נָא אֶת הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַחָפְשִׁים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, צוֹר נִתְמַלְּאָה מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהָיוּ מְלֵאִים לוֹמְדֵי תּוֹרָה נִתְרוֹקְּנוּ, וְתַחְתָּם נִתְמַלְּאוּ אֲגֻדּוֹת וַחֲבָרוֹת אֲשֶׁר מַטְּרָתָם כְּפִירָה וּמֵאוּסָהּ שֶׁל תּוֹרָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן.
אַף בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה וְהַסּוֹחֲרִים אֲשֶׁר מִלְּפָנִים אַף אִם לֹא הָיוּ לוֹמְדֵי תוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם יְהוּדִים נֶאֱמָנִים הָיוּ, וְעַכְשָׁו כִּבְנֵי הַנֹּעַר כָּפְרוּ נָדוּ וְנָפְלוּ לִבְאֵר שַׁחַת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְהַאִם נִסְתַּפֵּק בְּקֹמֶץ הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר בִּישִׁיבוֹתֵינוּ בִּלְבַד, הַאִם זֶה הוּא עִם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ.
וְהַאִם גַּם בְּתַלְמִידֵי יְשִׁיבוֹתֵנוּ כְּבָר בְּטוּחִים אָנוּ, וְהַאִם בָּהֶם כְּבָר עָשִׂינוּ אֵת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. הֵן אֱמֶת שֶׁהַתַּלְמִידִים שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ לַכִּתּוֹת הַגְּבוֹהוֹת, וּבִפְרָט אֹתָם שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ לְהוֹרָאָה וְאֶת כְּרֵסָם מִלְאוּ בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, בָּהֶם כְּבָר בְּטוּחִים אָנוּ יוֹתֵר בְּעֶזְרַת ד' שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ וַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל הַאִם כֻּלָּם יַגִּיעוּ לַכִּתּוֹת הַגְּבוֹהוֹת, כַּמָּה מִן הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר בַּכִּתּוֹת הַנְּמוּכוֹת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַמְשִׁיךְ אֵת לִמּוּדֵיהֶם הָלְאָה, וְיוֹצְאִים בְּרָצוֹן אוֹ בְּאֹנֶס לְמִסְחָר אוֹ לִמְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמִּדְרָשׁ (ויק"ר ב, א): ׳אֶלֶף נִכְנָסִים לְתַלְמוּד יוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם לְהוֹרָאָה׳. וּבַמֶּה אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁלַּמָּחֳרָת בְּעָזְבָם אֶת הַיְּשִׁיבָה אוֹ לְאַחַר זְמַן קָצָר, לֹא יִתְפַּקְּרוּ וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ בְּעָנְיֵנוּ כְּבָר רָאוּ. וְלָמָּה זֶה לֹא נְטַכֵּס עֵצָה גַּם לָהֶם בְּעוֹדָם אֶצְלֵנוּ, הֲלֹא כָּל הַנֹּעַר אֲשֶׁר מִתְפַּקֵּר, בְּיָדֵינוּ נִמְצָא בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְחֲדָרֵינוּ נִתְגַּדֵּל, וְלָמָּה זֶה נַעֲזְבֵהוּ מִבְּלִי קְשֹׁר אוֹתוֹ וְאֶת נַפְשׁוֹ אֶל ד' וּלְתוֹרָתוֹ בְּיַלְדוּתוֹ וְיִתְקַיֵּם גַּם עַד עֵת זִקְנָתוֹ.
בִּכְלָל רְגִילִים אָנוּ לְהַבִּיט עַל בְּנֵי הַנֹּעַר הַמִּתְכַּפֵּר כְּאִלּוּ רַק הֵם הָאֲשֵׁמִים בַּדָּבָר וְאָנוּ לְגַמְרֵי נְקִיִּים, אֲבָל מִכָּל צִדְקַת אַבְרָהָם אָבִינוּ הִזְכִּיר ד' וְאָמַר עָלָיו|(בראשית יח, יט): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד'". כָּל דּוֹר וָדוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, טַבַּעַת בְּשַׁלְשֶׁלֶת הַיּוֹחֲסִין שֶׁלָּנוּ הוּא, שֶׁרֹאשָׁהּ קְשׁוּרָה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ וְסוֹפָהּ בְּמָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, מְקַבֵּל הוּא הַדּוֹר אֱמוּנָה תּוֹרָה וְיִרְאָה מִן הַדּוֹר שֶׁקְּדָמוֹ וְעוֹבֵד בָּהֶן אֶת ד', וּמוֹסְרָהּ לַדּוֹר שֶׁאַחֲרָיו. "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" וְכוּ' זֶה עִקַּר קִיּוּמֵנוּ, וְהַאִם בְּדוֹרֵנוּ זֶה פָּסְקָה חַס וְשָׁלוֹם הַשַּׁלְשֶׁלֶת וְאֵין אָנוּ מוֹסְרִים אֶת הַתּוֹרָה לַדּוֹר שֶׁאַחֲרֵינוּ, כִּי הַאִם בֶּאֱמֶת רַק בָּהֶם לְבַד הָאָשָׁם, הַאִם אֵין הֵם מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עִם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת.
וְלָמָּה זֶה נְּרַמֶה אֶת עַצְמֵנוּ בְּתֵרוּצִים שֶׁל הֶבֶל לֵאמֹר, רוֹצִים אָנוּ לִמְסֹר לָהֶם וְרַק הֵם אֲשֵׁמִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לְקַבֵּל, כִּי עַד כַּמָּה שֶׁגְּדוֹלָה אַשְׁמַת הַדּוֹר הַצָּעִיר בָּזֶה וְעַד כַּמָּה שֶׁמְּסָרְבִים הֵם לִשְׁמוֹעַ, מִכָּל מָקוֹם נְצַיֵּר נָא אֶת הַפּוֹשְׁעִים אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ, אִילּוּ הָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, הַאִם גַּם אָז לֹא קִבְּלוּ, הַאִם בְּכָל אַשְׁמָתָם וּפִצְעֵי נַפְשָׁם אֲשֶׁר בָּהֶם עַתָּה שֶׁלֹּא הָיוּ בִּבְנֵי נֹעַר הַקּוֹדְמִים, לֹא הָיוּ גַּם הֵם רֻבָּם כְּכֻלָּם צַדִּיקִים, אוֹ עַל כָּל פָּנִים יְהוּדִים פְּשׁוּטִים נֶאֱמָנִים, מִפְּנֵי שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם הוֹרֵיהֶם וְכָל הַדּוֹר הַגָּדוֹל מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁבִּכְלָל הָיוּ חֲרֵדִים לִדְבַר ד' יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ, כֵּן גַּם בַּפְּרָט הַזֶּה בְּחִנּוּךְ דּוֹר הַצָּעִיר הָיוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲרֵדִים וּכְלַפִּידֵי אֵשׁ מִתְבַּעֲרִים, וְלֹא הָיוּ מִתְרַשְּׁלִים וּמִסְתַּכְּלִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ וְקֹר רוּחַ עַל הַדּוֹר הַצָּעִיר כִּי נִטְבַּע בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, וְעַל עַם ד' כִּי נוֹפְלִים בִּכְפִירָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, בְּרַעַשׁ קָמוּ וְאֶת כָּל נַפְשָׁם וּמְאֹדָם מָסְרוּ לְהַצִּילָם לְחַנְּכָם בְּדֶרֶךְ ד' בְּעֵצוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת שׁוֹנוֹת.
וְאִם כֵּן אֲנַחְנוּ הַדּוֹר הַגָּדוֹל מֵהֶם דּוֹר הַמְחַנֵּךְ אֹתָם, אֲשֶׁר עָלֵינוּ הַחוֹב לִמְסֹר לָהֶם אֶת קְדֻשַּׁת ד' תּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, הַאִם יְכוֹלִים אָנוּ לֵאמֹר בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה שֶׁל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לִבְאֵר שָׁחַת. מַה נֹאמַר לִפְנֵי יֹשֵׁב מָרוֹם, וּבַמֶּה נִצְטַדֵּק לִפְנֵי שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, כַּאֲשֶׁר יָבֹא לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בָּאָרֶץ, וְעַל הַדּוֹר הַצָּעִיר צֹאן מַרְעִיתוֹ אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ הֻפְקַד וְעַל אַחֲרָיוּתֵנוּ בָּטַח. ד' מִמָּרוֹם יִשְׁאַג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קֹלוֹ, בָּנַי הֵיכָן הֵם, בָּנַי רְחוּמַי, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הֵיכָן הֵם.
און גערעכט איז ער, אוודאי אז אונז דארפן מאכן א חשבון הנפש אבער ווי איך האב געשריבן אין
מיין אשכול דארף עס קומען פון אינעווייניג און נישט פון איינער וואס איז שמח לאיד און קלעימט אז יעדע אידישע לעבן איז ביי איהם חשוב'ער פון אלעס אבער חוץ פון קומען דא און זיך פרייען אויף יעדער פון זיין קאמיוניטי וואס נעמט זיך דאס לעבן אלס הוכחה קעגן אונז טוהט ער גארנישט כאטש וואס עס איז פונקט אזוי אויב נישט מער א פלעק אויף זיין קאמיוניטי, צו זיי זאגן אונז טול קורה מבין עיניך, יעצט באלאנגען זיי צו דיר וואו ביסטו זיי צו פראטעקטן, יא אונז דארפן זיך פארעכטן און אונז האבן אסאך וואס צו פארבעסערן, די ווערטער פונעם חובת התלמידים שניידן שטיקער פון אונז ,זיי מאנען און פאדערן א ערנסטן טויש,
אבער לא לך ולכוותך אנו צריכים, אונז דארפן אליין מאכן אונזער בדק הבית מיט טרויער און נישט מיט שמחה ווי זיי טוהען, אונז טוהט וויי אויף וויינשטיין און אויף יעדער וואס גייט אוועק פון די דרך התורה והמצות נאך פאר יענער נעמט זיך דאס לעבן, ווען יענער טוהט דאס ווערט די ווייטאג נאר שטערקער, אבער זאל דער פיעסעצנער אונז מוכיח זיין און נישט אזעלכע וואס דארפן אליין מאכן א חשבון הנפש, נישט אזעלכע וואס זענען אליין באלד דארט, נישט אזעלכע וואס פרייען זיך צו טרעפו יעדע ביסל שמוץ אויף אונז, נישט אזעלכע וואס אונטערן שלייער פון באשיצן אונזער קאמיוניטי טוהען זיי אפ פאר אונז אלעס שלעכטס, פאר ענק זאגן אונז מוחל טובות.
